The Daily Sicha - השיחה היומית

התוכן מכיון שכל פרט שבעולם נברא ע"י ה' – מובן שבכל פרט צ"ל ניכר הקשר שלו עם ה', ומכיון שה' הוא אין-סוף – צ"ל בכל פרט ענין של אין-סוף. ובכחו של ה', שהוא "נמנע הנמנעות", להכניס ענין של אין-סוף בדבר הכי מוגבל וקטן. וככל הענינים – ענין זה מתחיל בתורה, ומזה נשתלשל כן גם במציאות העולם. ענין זה מתבטא גם במוחש במציאות העולם, ובמיוחד בתקופתנו, שאמנם זו תקופה רבת-מהומות וטשטוש הגבולים, אבל לאידך, ככל שמתקרבים לזמן דימות המשיח מתגלים ענינים ופרטים חדשים בעוה"ז הגשמי (וגם ענין זה מתחיל בתורה – גילוי פנימיות התורה וכו') – שבכמות הכי קטנה של חומר גשמי יש בה ריבוי חלקים פרטים, ובצירוף כולם נעשה כח הכי אדיר שעל ידו יכולים לפעול גדולות ונצורות בתיקון העולם לטובת האנושות כולה. גם בכל מאורע בעולם ישנם ריבוי ענינים ופרטים, וכידוע המשל מהשתקפות כדור השמש בטיפת מים!משיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-06-2026 Synopsis Because Hashem created every detail of the world, it follows that every detail must have a visible connection to Hashem. Moreover, because Hashem is infinite, there must be an element of infinity within every detail. Like everything in the world, this concept begins in the Torah, and then extends from there to the physical world, as seen particularly in this generation: Although this is a time of great upheaval etc., on the other hand, as we draw closer to the time of Moshiach, new things are being revealed in the world, including the discovery that even the tiniest quantity of physical matter contains subparts which, if channeled properly, can create an extremely powerful force for the benefit all of humanity. (The recent scientific advances also stem from Torah, particularly the revelation of the inner dimension of Torah etc.) Similarly, in every event in the world there are many elements and details, as illustrated by the analogy of a tiny drop of water reflecting the image of the entire sun.Excerpt from sichah of Monday, parashas Vayeshev, 19 Kislev 5756 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-06-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הר

התוכן לנשים ובנות ניתנה שליחות מיוחדת בענין החינוך מפני התכונה של קירוב ורוך שבהן שנדרש לעבודת החינוך שצריכה להיות מתוך קירוב – "ימין מקרבת" (ורק לאחר מכן אפשר לחשוב אודות הגישה של "שמאל דוחה", כדי לשחרר את המחונך מתכונות בלתי-רצויות ש"נדבק" מבחוץ, כדבר זמני). מכיון שבודאי יש לכל בת בישראל רגש נשמתי-פנימי לזכות לבנות בית משלה מבורך בבנים ובנות – הרי בעודה ילדה, ועאכו"כ כשהיא מתבגרת, עלי' לחנך את עצמה, כך שבבוא הזמן תהי' "דוגמא חי'" ומאירה לילדי'; הזדמנות מיוחדת להתעסק בחינוך הוא בימי הקיץ כאשר ילדים מקבלים הרבה זמן פנוי – שאין להניח את הילד במצב של זמן ריק מכל תוכן, אלא יש למלא זמן זה בתוכן אמיתי, וניתן לעשות זאת (גם כאשר אי"ז זמן של לימודים מתוך ספרי לימוד וכו') ע"י סיפורים עם תוכן חסידי או משחקים שבהם מדגישים את ענין העזרה לזולת וכיו"ב. ולעשות כ"ז בדרכי נועם, מתוך קירוב ורוך.משיחת יום ג' פ' בהעלותך, טו"ב סיון ה'תשמ"ו, לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" ולמדריכות דמחנות קייץ תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-06-2026 Synopsis Women and girls have been given a special mission in the field of education, because it is their nature to be gentle and to draw near, are essential qualities for education (which must be conducted primarily with “the right hand that draws near”; only after using the right hand may one consider using “the left hand that pushes away” in order to rid the student of undesirable traits). Because every Jewish girl desires to merit to build her own home and to be blessed with children of her own whom she will educate etc., it follows that even from a young age (and all the more so when she grows older), she must educate herself so that when the time comes, she will be a living, shining example for her children. A special educational opportunity arises during the summer, when children have a great deal of free time. One must make sure that a child’s time is not left empty; rather, the time must be filled with meaning which can be accomplished (even during the summer, when the children are not studying from textbooks in school etc.) through Chassidic stories, or games that emphasize helping others and the like. All of this should be done in a pleasant way and with warmth and gentleness.Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Behaalosecha, 16 Sivan 5746, to the graduating students of Bais Rivkah and summer camp counselo

התוכן במס' ברכות: "בשאלה שאני" (שהשואל שואל כעני על פתח שאינו מרים ראש לשאול שאלה גדולה), ופריך, "בשאלה נמי הכתיב [בשיעור תהלים דיום ט"ז בחודש] הרחב פיך ואמלאהו", ומשני, "ההוא בדברי תורה הכתוב כתיב", משא"כ בשאלת צרכיו. וצ"ל: 1) הרי אם אדם מרגיש ש"מרובים צרכי עמך", מ"ע מן התורה שיתפלל ויבקש מה' שימלא לו את כל צרכיו?! 2) בירושלמי מס' תענית איתא "רשב"ל אמר אם סדרתה תפילה לא תהא מיצר פיך אלא הרחב פיך (לשאול כל צרכיך...) ואמלאהו"?! והביאור: אף שכאשר מרגיש ש"מרובים צרכי עמך" חל עליו חיוב לבקש זאת מה', אבל אין "ציווי" שיהי' האדם במצב ד"דעתם קצרה" ובמילא ידמה ש"מרובים צרכי עמך", ולכן אא"פ לפרש מ"ש "הרחב פיך" שקאי על דברים גשמיים, כי כיצד אפשר לצוות למי ששמח בחלקו "הרחב פיך"?! וע"ז מוסיף ר"ל: "אם סדרתה תפילה", כאשר עבודתו היא בדרגא נעלית ביותר עד שעושה גם מדבריו הגשמיים כלים לאלקות, אזי "הרחב פיך" גם בנוגע לדברים גשמיים ואסור לו לוותר עליהם.ג' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תש"כ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-06-2026 Synopsis The Gemara says in Brachos that the verse (in today’s Tehillim) “Open your mouth wide, and I will fill it” applies only to words of Torah, whereas for one’s personal needs, one should ask for little. But seemingly, it is a positive mitzvah of the Torah to ask Hashem for all of one’s needs, even when one feels that “the needs of Your people are many”? Also, the Yerushalmi says in Taanis: Rabbi Shimon ben Lakish said: If you have set forth your tefillah, you should not constrain your mouth; rather, “Open your mouth wide (to ask for all your needs) and I will fill it”? The explanation is as follows: It is true that when one feels that “the needs of Your people are many,” he is obligated to ask Hashem for all his needs, even though the reason he feels his needs are many is because he is “of limited understanding.” But there is no obligation to be “of limited understanding.” Therefore, you cannot say that the verse “Open your mouth wide” refers to material matters, because if someone is not of limited understanding, and therefore is happy with his lot, how can he be commanded to “Open you

התוכן א' הסיפורים שכ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר מה שקרה כשהמאסר הי' עוד בתקפו: מיד כשנכנס למאסר החליט בתוקף לא להתפעל מהם כלל ולהחשיב אותם לאין ואפס! ביום ה', אדר"ח תמוז, בשעה 11:00 בבוקר, נכנסו אליו ג' שוטרים וציוו עליו לקום! (לקבל הודעה) כיון שזה הי' סימן לקבלת מרותם, אמר באידיש, שלא יקום! אמר לו א' מהם (שהבין אידיש) שיכו אותו! ענה: נו..., עשו כך והלכו. נכנסה עוד קבוצת שוטרים וביניהם לולאוו (שהי' מגזע חסידים ומאלו שאסרו אותו) שאמר: רבי! הרי רוצים למסור לך הקלה! לא ענה. אמר: הרי יכו אותך! לא ענה. הכו אותו והלכו, וכך קרה פעם שלישית, בסוף קראו והודיעו לו שהוא משתחרר ושולחים אותו בלילה לקאסטראמא לג' שנים ויגיע לשם בשבת, אמר: בשבת הוא לא נוסע בשום אופן! נשאר א"כ בכלא עד יום א' (ג' תמוז) ואז שחררו אותו ונסע לקאסטראמא. וסיפר שר' מיכאל דווארקין הגיע שם לפניו ומיד יסד שם חדר! ההוראה: כשיהודי מחליט שכל המונעים ומעכבים הם אין ואפס, והחלטה זו לא משתנית גם כשמכים אותו כמ"פ - פועל שגם יהודי שהי' בלעו"ז מכיר בו כ"רבי", וסוכ"ס ממלא תפקידו!ב' חלקים משיחת י"ג תמוז ה'תשכ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-05-2026 Synopsis My father-in-law related that when he was arrested, he resolved from the outset not to be intimidated at all, and to regard his oppressors as absolute nothingness. On Thursday, the first day of Rosh Chodesh Tammuz, at 11:00 in the morning, three officers entered his cell and ordered him to stand. Since standing was a sign of accepting their authority, he replied in Yiddish that he would not get up. When one of the officers told him that if he refused they would beat him, he said, “Nu…,” and they beat him and left. Then another group of officers entered, among them Lulav (one of the individuals who arrested the Rebbe, and who came from a Chassidic background). He said: “Rebbe! They want to inform you of a leniency!” When the Rebbe did not reply, he warned the Rebbe that he would be beaten, but still the Rebbe said nothing. Again, they beat him and left. This happened a third time. Finally, they summoned the Rebbe to the office and informed him that he was being released and exiled to Kostroma for three years. When they told him that he would have to leave that night and arrive in Kostroma on Shabbos, he said that under no circumstances would he travel on Shabbos, and therefore he remained in prison until Sunday (3 T

התוכן ענינו המיוחד של יום י"ג סיון‏ – ‏היום שלאחרי סיום ימי התשלומין של חג השבועות, זמן מתן תורתנו: לאחרי שנסתיימה עבודת הקרבנות דזמן מ"ת, שענינה ברוחניות (שזה שייך גם בזמן הגלות) הוא הקרבת החיות והעונג בלימוד התורה, התבוננות ויגיעה בתורה מתוך חיות ועונג, הנה בי"ג סיון מתחילה העבודה שלאח"ז, שעיקרה‏ – ‏"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", שעניני התורה שלמד במשך הימים שלפנ"ז באים לידי מעשה בפועל בחיי היום יומית. ואדרבה: ההוכחה שכללות הענין דקבלת התורה היתה אצלו כדבעי ה"ז דוקא כאשר זה בא לידי מעשה, שגם כאשר באים ימי המעשה (שאינם יו"ט) הוא עוסק ב"שטורעם" חדש בכל עניני יהדות‏ – ‏לימוד וקביעות עתים לתורה, קיום המצוות ומעש"ט בכלל‏.‏משיחת י"ג סיון ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-05-2026 Synopsis The unique theme of 13 Sivan, the day after the Tashlumin for Shavuos, is as follows: After the korbanos of Matan Torah (meaning, in spiritual terms, devoting one’s vitality and pleasure to Torah by toiling in Torah etc.) comes the next stage of service (on 13 Sivan), which is putting one’s Torah learning into actual practice in everyday life. This is the proof that one has accepted the Torah properly: when it leads to action, such that even on an ordinary day, he engages in all matters of Yiddishkeit with renewed vigor.Excerpt from sichah of 13 Sivan 5741 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-05-2026 לזכות מרת חנה בת נחמה דינה שתחי' ליום הולדת שלה י"ד סיון – לשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובות נדבת משפחתה שי'

התוכן י"ב סיון הוא סיום ימי התשלומין דחג השבועות. ענין ה"תשלומין בעבודה: "תשלומין" פירושו הן השלמת החסרון, והן מלשון "שלימות"‏ – ‏אפי' כאשר לא חסר מאומה בעצם העבודה, אעפ"כ, שייך תמיד להוסיף בשלימות העבודה. וההוראה: אע"פ שבודאי היתה אצל כאו"א מישראל העבודה דזמן מ"ת בשלימות, אבל מפני שהוא ממשיך להתעלות בעבודתו מיום ליום דימי התשלומין עד לרגע האחרון של י"ב סיון‏ – ‏עליו להמשיך ולהוסיף שלימות בכל הענינים הקשורים לזמן מ"ת בהתאם למעמדו ומצבו אז. ובמילא יש לנצל כל רגע מיום זה כדי שכל הענינים דזמן מ"ת יהיו בתכלית השלימות!‏ב' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-05-2026 Synopsis 12 Sivan is the conclusion of the days of Tashlumin for Shavuos. In terms of Divine service: Tashlumin has two meanings: (1) making up for what is lacking, and (2) adding perfection (sheleimus), even when nothing was lacking in one’s service – because there is always room for further perfection. Thus, although every Jew surely performed the service of the Giving of the Torah fully, nevertheless, since one constantly advances in his service from day to day and from moment to moment, always rising higher and higher, one must therefore continue to add more and more perfection up until the final moment of 12 Sivan, relative to his new, higher state.2 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Naso, 12 Sivan 5742 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-05-2026 לזכות ר' אברהם יהושע העשיל וזוגתו מרת נחמה דינה שיחיו גורארי' ליום הנישואין שלהם י"ב סיוןלברכה והצלחה בכל הענינים ‏בגו"ר

התוכן הוראה ממ"ש בשיעור תהלים היומי, מזמור ששים, "נתת ליראיך נס להתנוסס וגו'" בקשר עם ימי התשלומין דחה"ש: כאשר ה"יצר" בא לבנ"י וטוען כיצד יכולים להיות בטוחים שיוכלו למלאות תפקידם כראוי, ובעניננו - לעסוק בעניני תשלומין דחה"ש, והרי "אתם המעט מכל העמים"?! וע"ז באה ההוראה שהקב"ה נותן ליראיו "דגל" ("נס") שיוכלו להניפו לכל רוח ("להתנוסס") ולהראות לכל העמים שהוא משתייך לדגלו של הקב"ה! ועוד יותר: הקב"ה נותן את הכח לכל יהודי שיוכל להתנהג באופן נסי בלי להתחשב בעניני מדידה והגבלה! וממשיך בכתוב: "למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני": מכיון שכאו"א הוא "ידיד"של ה' (ע"י ההנהגה באופן המתאים לכך), מושיט לו הקב"ה ואוחזו בימינו ונותן לו ביד ימין את כל צרכיו - מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה וכו'!א' השיחות יום ב' פ' בהעלותך, י"א סיון ה'תשמ"ג, להילדים והילדות "צבאות השם" שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-05-2026 Synopsis A lesson from the verse in today’s Tehillim, “You have given those who fear You a banner (nes) to wave…”: When the yetzer comes and argues, “You are the fewest among the nations,” so how can you be so certain that you can fulfill your mission properly (in this case, regarding the tashlumin following Shavuos) etc., the answer is that Hashem gives those who fear Him a banner, which they can raise in all directions to show the nations that the Jewish people stand under the banner of Hashem. Furthermore: Hashem gives every Jew the power to conduct himself in a miraculous (“nes”) fashion, without taking into account the apparent limitations and constraints of the world around him. And the next verse continues, “So that Your beloved ones will be saved; deliver us with Your right hand and answer me”: Since every Jew is a beloved one of Hashem (by acting appropriately), Hashem extends His hand to every Jew and holds him with His right hand, and with His right hand provides all his needs, from His full, open, holy, and generous hand etc.Sichah of Monday, parashas Behalosecha, 11 Sivan 5743, to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן שיעור היומי ברמב"ם הוא הל' נזירות, שענינו הוא כמו ענין ה"נדרים" (שמו של אאמו"ר ז"ל "לוי יצחק" בגימ' "נדר"). בענין הנדרים בא לידי ביטוי כחו של יהודי לקחת דבר חולין ולפעול בו קדושה ע"י דיבורו בלבד. ועד"ז ענין ה"נזירות": כאשר יהודי לוקח ע"ע התחייבות מסויימת לכבודו של הקב"ה, אפי' בדבר קל ופשוט, ולדוגמא שלא יגלח שערותיו במשך ל' יום – ניתוספה אצלו קדושה יתירה ["קדוש יהי'"], וגורם עי"ז נח"ר ותענוג מיוחד להקב"ה. ובמילא זהו גם טובתו של האדם – שהרי זהו זכות הכי גדול לגרום נח"ר להקב"ה, וגם מכיון שבשכר זה נותן לו הקב"ה שפע ברכות.משיחת כ"ג מנחם-אב ה'תשד"מ, לחברי כולל "תפארת זקנים" ו"חכמות נשים" ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-05-2026 Synopsis Today’s Rambam is in the Laws of Nezirus, which is a form of vow (neder – which has the same Gematria as Levi Yitzchok, the name of the Rebbe’s father). A neder demonstrates a Jew’s power to take something ordinary and mundane and sanctify even through his speech alone. Similarly regarding nezirus: When a Jew undertakes a certain commitment in honor of Hashem, even if it something easy and simple (for example refraining from cutting his hair for thirty days like a Nazir), he becomes holier and brings particular satisfaction and pleasure to Hashem. It follows that this also benefits the person himself, because to cause Hashem pleasure is the greatest merit, and because Hasheem rewards him for it.Excerpt from sichah of 23 Menachem-Av 5744, to members Kollel Tiferes Zekeinim and Beis Chochmas Nashim For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-05-2026 לזכותהחתן הרה"ת שמחה בנימין הלוי והכלה מרת חיה מושקא שיחיו פישלרגל נישואיהם בשעה טובה ומוצלחתביום ד' סיון ה'תשפ"ו

התוכן סיום הש"ס הוא: "אמר ריב'ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אמר רשב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". מאמר רשב"ח אודות "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" הוא התירוץ כיצד יהי' בכחו של הצדיק לקבל ה"ש"י עולמות"! וזוהי גם המענה ליהודי ששואל מאיפה יקח את הזמן ואת הכח להוסיף בלימוד התורה כאשר גם עד עתה למד בכל רגע פנוי – "ה' עוז לעמו יתן וגו'"! המענה לזה ל"בעל נגלה" הוא – שיוסיף בנתינת הצדקה! עפ"י מ"ש אדה"ז שע"י קיום מצות הצדקה "נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה" כפשוטו! ובכן, אמנם צ"ל היגיעה בתורה, אבל ע"י נתינת הצדקה מ"יגיע כפיו" יצליח להשיג ע"י היגיעה בשעה א' מה שע"ד הרגיל זקוק לאלף שעות, ובמילא יישאר לו עוד 999 שעות להוסיף בלימוד התורה!ג' חלקים משיחת יום א' פ' ויגש, מוצאי "זאת חנוכה" ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-05-2026 Synopsis The Shas concludes with the Mishna: “Rabbi Yehoshua ben Levi said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will give every tzaddik 310 worlds, as it is stated: ‘To bequeath to those who love Me substance (יש), and I will fil their treasuries.’ Rabbi Shimon ben Chalafta said: The Holy One, blessed be He, found no vessel capable of containing blessing for the Jewish people but peace, as it is stated: ‘Hashem will give strength to His people; Hashem will bless His people with peace.’” Rabbi Shimon ben Chalafta’s teaching on the verse “Hashem will give strength to His people; Hashem will bless His people with peace” is the explanation of how tzaddikim will have the ability to receive the 310 worlds. This is also the answer to a Jew who asks: Where will I find the time and strength to add in Torah study, when I already study during every free moment? The answer – for a person focused on Nigleh – is to add in giving tzedakah. As the Alter Rebbe writes: By giving tzedakah, “his mind and heart become refined a thousandfold” – in the literal sense. Therefore, while it is true that one must toil in Torah, nevertheless, by giving tzedakah from the “labor of his hands,” he will succeed in achieving through one hour of effort what would ordinarily require a thousand hours, leaving

התוכן עפ"י המבואר בתקו"ז ובפרדס מובן שסדר הנכון בציור הנקודות הוא שהשורק בא לפני הקבוץ. ולהבא יש לתקן את הדברים (ומה שיש עוד סדר בציור הנקודות – הרי כ"ה בריבוי ענינים בש"ס שיש בהם מחלוקת, שב' הדעות נאמרו למשה מסיני אבל להלכה יש להתנהג כדעה א' בלבד) . נוסף על קיום הוראת רבותינו נשיאינו לדייק בלימוד האותיות בפ"ע, לימוד הנקודות בפ"ע, ולאח"ז לחברם יחד. ולדוגמא בנוגע לאות אל"ף: לכל לראש מלמדים צורת אל"ף ללא ניקוד, וכפי שביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר שכאשר לומדים עם הילד "קמץ אל"ף אָ", ה"ז קשור עם האל"ף ד"אָנכי ה' אלקיך"! ואמחז"ל ש"אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית", ו"אנא" קאי על עצמותו ומהותו ית', ועפ"ז מובן שעצם ופשיטות הענין דאל"ף – אלופו של עולם – מתבטא באות אל"ף בלי ניקוד (שמורה על איזה ציור)! ודוקא כך משרישים בלב הילד כבר מקטנותו הענין דאלופו של עולם.משיחת א' דר"ח אלול ה'תשמ"ב ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-05-2026 Synopsis Based on what is explained in Tikkunei Zohar and Pardes, it is understood that in the correct order of the nekudos, shuruk comes before kubutz. Going forward, this should be corrected. (As for the fact that there is another order in nekudos, it is like the many disagreements in Shas, where both opinions were given to Moshe at Sinai, but the practical halacha follows only one.) Additionally, our Rebbeim instructed specifically to teach the letters separately, the nekudos separately, and only then join the two together. For example,, one should first teach the form of the letter Alef without any vowelization. As my father-in-law, the Rebbe, explained, when one teaches a child “kamatz Alef, uh,” it is linked to the Alef of “Anochi Hashem Elokecha,” and our Sages taught that Anochi is an acronym for “Ana Nafshi Kesovis Yehovis” (“I wrote and gave Myself”), where Ana refers to Hashem’s Essence and Being. Accordingly, it is understood that the pure, simple essence of Alef – the Alufo shel Olam – is expressed specifically in the letter Alef without vowelization (whereas a vowel already imparts a particular form). It is precisely in this way that t

התוכן "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא מלאכי השרת לכאו"א מישראל וקשרו להן ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע". וצ"ל: 1) מתחילת המאמר משמע שמעלתם היתה בזה שהקדימו נעשה לנשמע, ומהסיום משמע שקשרו להם ב' הכתרים כנגד נעשה ונשמע עצמם? 2) מדוע באמת לא קשרו להם כתר שלישי כנגד הקדמת נעשה לנשמע? והביאור: ההקדמה למ"ת היא ענין הקב"ע והביטול, שזהו הענין דהקדמת נעשה לנשמע. ונוסף לזה הנה גם ענינם של "נעשה" ו"נשמע" כשלעצמם הוא קב"ע. וכמו בהענין דהקדמת פ' הראשונה של ק"ש לשני' אמרז"ל "כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ עול מצוות", דיש בזה ג' ענינים: 1) קב"ע מלכות שמים, 2) קב"ע מצוות, 3) והקדמת קבלת עומ"ש לעומ"צ. "נשמע", הבנה והשגה, הוא ע"ד הענין דקבעומ"צ, שהוא הביטול לרצונות הפרטים שבכל מצוה. "נעשה" הוא ע"ד הענין דקבעומ"ש, הביטול לרצון הכללי, ה"צונו", שבכל המצוות בשווה. אלא שמכיון שגם ביטול זה הוא בקשר לציווי המלך, מובן שבביטול זה ישנו איזה ציור לפי הרצון שבטל אליו – חוקים עדות או משפטים. והקדמת נעשה לנשמע הוא הביטול עצום לבעל הרצון, שבביטול זה אין שום התחלקות וציור וכו'. והנה "משכרה נדע מהותה", ולכן, ה"שכר" על ה"ביטול" שבאמירת "נעשה" ו"נשמע" הוא ענין ה"כתר", ענין של מקיף. אבל גם ה"מקיף" שב"כתר" יש לו שייכות ו"מתאים" להראש, ולכן לא שייך לקשר ביטול העצום לבעל הרצון שבהקדמת נעשה לנשמע, שלמעלה מכל הגבלות, לענין של "כתר". ב' חלקים ממאמר ד"ה בשעה שהקדימו, אור ליום ועש"ק פ' במדבר, ד' סיון ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-05-2026 Synopsis “When the Jewish people placed ‘We will do’ before ‘We will hear,’ 600,000 ministering angels came to each and every Jew and tied two crowns to them, one corresponding to ‘We will do’ and one corresponding to ‘We will hear.’” However: (1) The beginning of this statement indicates that the greatness lay in placing “We will do” before “We will hear,” whereas the end indicates that the two crowns corresponded to “We will do” and “We will hear” themselves. (2) Why indeed were they not given a third crown, corresponding independently to the fact that they placed “We will do” before “We will hear”? The explanation is as follows: The preparation for Matan Torah is kabbalas ol and bitul, which is the meaning of placing “We will do” before “We will hear.” In addition, “We will do” and “We will hear” are themselves expressions of kabbalas ol. Our Sages taught that the reason the first paragraph

התוכן [המשך] ענין המיוחד הקשור עם ילדי ישראל – לבישת טלית קטן מבן ג' שנים. יש להסביר לילד שלבוש זה הוא לבוש יהודי, שמזכיר לו את כל המצות ("ציצית" בגימ' ת"ר, ויחד עם הח' חוטין וה' קשרים ה"ז תרי"ג), והוא מברך ע"ז וכולם עונים "אמן" וכו'. וכאשר הילדה טוענת היתכן שהיא אינה לובשת טלית-קטן?! עונים לה שהנה תהי' לך מצוה מיוחדת שגם לאבא ולדודיך אין – ה' בחר בך להאיר את הבית ע"י הדלקת נרות יו"ט! ומה טוב – לאחרי הקדמת נתינת צדקה. כ"ז הוא הכנה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות בחה"ש, מתחיל בשמיעת "עשרת הדברות" בביהכנ"ס "באימה ביראה ברתת ובזיעה" – אצל כל ילד "לפום שיעורא דילי'", שבהתאם לזה תהי' ההנהגה בעת קריאת ושמיעת כל התורה במשך כל השנה. ויקויים היעוד "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" יחד עם ביאת אלי' הנביא בפשטות ש"מבשר ואומר" הנה משיח צדקנו בא, ו"אתם תלוקטו לאחד אחד" – שה' לוקח כאו"א בידו ו"שב" יחד אתו לארצנו הק' בגאולה האמיתית והשלימה וכו'.משיחת אור לערב חג השבועות ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-05-2026 Synopsis [Continued.] Jewish boys have the special mitzvah of wearing of a tallis katan from the age of three. It should be explained to the child that this is a Jewish garment, which reminds him of all the mitzvos (the numerical value of ציצית (600) plus the 8 strings and 5 knots equals 613), and when he recites a bracha over it everyone responds Amen etc. And when a girl asks why it is that she doesn’t wear a tallis katan, the answer is that she will have a special mitzvah that even her father and uncles do not have: Hashem has chosen her to illuminate the home by lighting the Yom-Tov candles. And it is especially proper that she give tzedakah before lighting. All this is a preparation for receiving the Torah with joy and inwardness on Shavuos, beginning with hearing the Aseres HaDibros in shul “with reverence, fear, quaking and trembling,” each child according to their own level, and their conduct during the reading and hearing of the entire Torah all year round will follow accordingly. And as the verse states, “The heart of the fathers will turn to the sons, and the heart of the sons to the fathers,” together with the coming of Eliyahu HaNavi who will announce that Moshiach Tzidkeinu is coming</strong

התוכן ענין מיוחד הקשור לחה"ש השייך לילדות – הדלקת נרות יו"ט. זו מצוה גדולה לדאוג לזה שגם בנות ישראל הקטנות ביותר תדליקו נרות שבת ויו"ט (ושתדליקו לפני האמא וכו') [וכמנהג ישראל, שגם נרות יו"ט (הראשון) מדליקים בערב יו"ט]. ובחה"ש ה"ז בא יחד עם ברכת "שהחיינו", ומסבירים לילדה פירושה הפשוט, שבכך היא מודה להקב"ה שהיא הגיעה לזמן זה שהיא יכולה לקיים מצוה כזאת שהיא מאירה את הסביבה לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, עד שגם אינו-יהודי רואה זאת וכו', וה"ברכה" שלה מהדהדת בכל הבית, וכל בני הבית עונים אחרי' "אמן", עד שגם הקב"ה בעצמו עונה "אמן", כמו לאחרי אמירת ברכה של כל יהודי (שהרי "מגיד דבריו ליעקב וגו'") [המשך יבוא].משיחת אור לערב חג השבועות ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-05-2026 Synopsis A special Shavuos-related mitzvah pertaining to Jewish girls is lighting Yom-Tov candles. It is a great mitzvah to ensure that even very young girls should light Shabbos and Yom-Tov candles. (They should light before their mother, etc. Additionally, it is the Jewish custom that for the first night of Yom-Tov, the candles are lit before Yom-Tov.) On Shavuos, the lighting is accompanied by the bracha Shehechiyanu, and the simple meaning of it should be explained to the girl: thanking Hashem for having reached this time when she is able to fulfill such a mitzvah by which she illuminates her surroundings, not only spiritually but also physically, to the extent that even a non-Jew sees etc. And her bracha echoes throughout the entire house, with the whole family responding Amen after her, and Hashem Himself responds Amen as well, as He does every time a Jew makes a bracha (because Hashem keeps His own commandments, as the verse states, “He relates His word to Yaakov” etc.) (To be continued.)Excerpt from sichah of the night of Erev Shavuos 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן [המשך] כאשר כמה מבנ"י מתאספים יחד, יכול היצה"ר לשכנע את היהודי שיש כאן "שנים" – הוא וצרכיו האישייים ושאר הנאספים. ואף שכולם מתדברים ביניהם ואין כאן מחלוקת אבל זה לא מציאות א', שלום אמיתי. יש לדעת שלבנ"י ניתנו כחות עצומים לא רק לשלילת מחלוקת בין א' לשני, ולא רק לשלילת ענין של "פירוד" – מצב של "שלי שלי ושלך שלך" שע"ז אומר ה' [במשנה במסקנא] שזהו היפך רצונו ית' ["זו מדת סדום"], ואפי' אם עוזרים א' לשני הרי אי"ז החידוש של עם ישראל – אלא שכל בנ"י יהיו מציאות א'. ועד"ז בנוגע למשה רבינו, ה"שלישי" אחרי אהרן ומרים, שאע"פ שלכ"א מהם היתה שליחות מיוחדת – ענני הכבוד בזכות אהרן, המים בזכות מרים והמן בזכות משה – פעל משה, ה"שלישי", אחדות ביניהם. ועד"ז בנוגע לכ"א, שלמרות שלכ"א מס' רבוא בנ"י ישנה שליחות מיוחדת בעולם – שבו "רבו מעשיך" – נותנת התורה – שניתנה "בחודש השלישי" – הכח לעשות מכולם מציאות א'.משיחת יום א' פ' נשא, ר"ח סיון ה'תשל"ט – בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-05-2026 Synopsis [Continued.] When many Jews gather together, the yetzer hara may try to convince a Jew that there are two entities here – himself and his personal needs, and the others. And although they all get along and there is no argument between them, they are not one being. But one must know that the Jewish people are given the tremendous power not only to avoid strife between them; not only to avoid separation between them (“What is mine is mine and what is yours is yours,” which Hashem calls “the trait of Sodom”); and not only to help one another – but to become one being. Similarly, although Aharon, Miriam, and Moshe each had a unique mission (the Clouds of Glory in Aharon’s merit, the water in Miriam’s merit, and the man in Moshe’s merit) – Moshe, who was the third, brought about true unity among them. Similarly regarding every individual: although each of the six hundred thousand Jewish souls has its unique mission in the world, the Torah, which was given “in the third month,” grants them the power to all become one being.2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Naso, Rosh Chodesh Sivan 5739 – to N’shei U’Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: <a href=

התוכן השנה מתקיים הכנס בר"ח סיון, שנק' בתורה "חודש השלישי". וכמו שמודגש בגמ' [שבת פח] בקשר למ"ת: "דיהב אוריאן תליתאי [תנ"ך] לעם תליתאי [כהנים לויים וישראלים] על ידי תליתאי [משה] . . בירחא תליתאי". היינו שענין נתינת התורה קשורה עם מספר שלישי דוקא. והלימוד וההוראה: במצב של "אחד" אין מקום למחלוקת. במצב של "שנים" ישנה אפשרות לפירוד ומחלוקת. התפקיד של ה"שלישי" הוא לפעול שה"שנים" לא רק שלא תהי' מחלוקת ביניהם אלא יתאחדו למציאות אחת – "שלישי". אלא שלכאורה מצב של "אחד", שאין מקום לכתחילה להיפך האחדות, עדיף על "שלישי"? אלא זוהי כל כוונת ירידת הנשמה "מאיגרא רמה", מעולם האחדות, ל"בירא עמיקתא", מקום של "שנים" וריבוי, עם השליחות שהיהודי – בכח התורה – יפעול שם וביניהם אחדות – מצב "שלישי" [המשך יבוא]ב' חלקים משיחת יום א' פ' נשא, ר"ח סיון ה'תשל"ט – בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-05-2026 Synopsis This year’s convention is taking place on Rosh Chodesh Sivan, which the Torah calls “the third month.” Regarding the Giving of the Torah, the Gemara [Shabbos 88] emphasizes that “He gave the threefold Torah [the Tanach] to the threefold people [Kohanim, Levi’im, and Yisraelim] through the third one [Moshe]…in the third month.” The lesson from the focus on the number three is as follows: When there is only one entity, there is no room for disagreement, which becomes possible when there are two. The role of the third entity is to not only remove any conflict from the two, but to turn them into a single being. Although it might seem that number one (where there is no possibility of dispute in the first place) is preferable to the number three, this is the whole purpose of the soul’s descent “from a high rooftop” (from a world of oneness) to a “deep pit” (a world of multiplicity): for the Jew, through the power of the Torah, to bring true unity (“the third”) to the world. (To be continued.)2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Naso, Rosh Chodesh Sivan 5739 – to N’shei U’Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-05-

התוכן השבעה שבועות שבין חגה"פ לחגה"ש הם ימי ההכנה להיות ראויים לקבלת התורה במ"ת, עד שהתורה תהי' המורה-דרך בחיי היום-יומית. מכיון שהתורה היא מורה-דרך בכל פרטי חיי היום-יומית, שנחלקים בכלל לב' חלקים – ענינים שחוזרים ע"ע ורגילים להם וענינים מיוחדים, וכמו באופן הנהגת ה' עם כל יהודי ועם כלל ישראל ישנה הנהגה טבעית והנהגה ניסית – לכן גם בתורה ישנן מצוות שמזכירות על הנהגה טבעית של ה' וישנן מצוות שמזכירות על ההנהגה ניסית של ה'. במצות שבת ישנם ב' הענינים: 1) הטעם לענין השבת שנאמר בעשה"ד בפ' יתרו הוא "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי". שזה מחזק את האמונה שהעולם והענינים שבו שנראים טבעיים אינם דבר בפ"ע ח"ו אלא הקב"ה בראו. 2) הטעם לענין השבת שנאמר בעשה"ד בפ' ואתחנן הוא "וזכרת כי עבד היית באמ"צ ויוציאך ה"א משם ביד חזקה וגו'" ומאז ה"ה עבדים לה'. שהיהודי יזכור, שלא רק אז, אלא גם היום משחרר אותו ה' מלהיות עבד לחוקי הטבע הנוגדים לתומ"צ, אלא הוא עבד ה'!משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר ה'תשכ"ו, לנשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-05-2026 Synopsis The seven weeks between Pesach and Shavuos are days of preparation for receiving the Torah, such that the Torah becomes one’s guide for daily life. Because the Torah is a guide for all aspects of daily life, which are generally divided into two categories – routine occurrences, and unique occurrences (and similarly, in the way Hashem conducts Himself with every Jew and with the Jewish people as a whole, there is a natural mode of conduct and a miraculous mode of conduct) – therefore, in the Torah there are also mitzvos that recall Hashem’s natural conduct, and mitzvos that recall His miraculous conduct. Both aspects are present in the mitzvah of Shabbos: (1) The reason for the mitzvah of Shabbos stated in the Aseres Hadibros in parashas Yisro is “for in six days Hashem made the heavens and the earth, and He rested on the seventh day.” This strengthens one’s belief that the world and all its seemingly natural happenings are not independent entities, chas v’shalom, but were created by Hashem. (2) The reason for t

התוכן שבט לוי לא נמנה ביחד עם שאר השבטים להיותו "לגיונו של מלך" ו"שומרי משמרת הקודש", כמ"ש בפ' במדבר. אלא דצ"ל למה נמנו "מבן חודש ומעלה"! ולכאו' אדרבה ‏–‏ אם כל בנ"י נמנו "מבן עשרים שנה" כי רק אז מתאימים להיות "יוצאי צבא בישראל", הרי עאכו"כ שכן הי' צ"ל בנוגע לעבודה ד"שומרי משמרת הקודש" (וכמו שרואים שאת העבודה בפועל התחילו בני לוי מבן שלושים שנה), ואעפ"כ נמנו מיד כשנולדו (כשיצאו מכלל נפלים)?! וההוראה: אע"פ שעבור העבודה לצאת לחוץ, ולהפוך את העולם למשכן לו ית', צריכים הכנה של "עשרים שנה" וכו', אבל את העבודה "לשמור" על המשכן והנשמה שבו, עבודת ה"לוי" ברוחניות שבכ"א, היא בכחו של כאו"א מישראל משעה שנולד והקב"ה "סומך" עליו!משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר ה'תשל"ג בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-05-2026 Synopsis Parashas Bamidbar states that unlike the rest of the Jewish people, who were counted from age twenty, the tribe of Levi, as the “King’s legion” and “keepers of the charge of the Sanctuary,” was counted from one month old (i.e. from birth, once the child is no longer in the category of possibly being unviable). And this is despite the fact that seemingly the opposite should be true: The reason the other tribes were counted from age twenty is because they had to wait until they were fit to serve in the army of the Jewish people etc.; surely then, those responsible for the awesome task of keeping the charge of the Sanctuary – which only began from age thirty – should have had to wait at least as long before being counted). The lesson is that although the service of going out and conquering the world (“going out to the army”) and transforming it into a dwelling place for Hashem requires much preparation (“twenty years”), nevertheless, the service of guarding the Mishkan and the soul within it (the spiritual service of the Levi within every individual) is present within a Jew from the moment he is born, and already then Hashem relies on him for that task.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bamidbar, 25 Iyar 5733 – to N’shei U’Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-05-2026

התוכן פ' במדבר קוראים תמיד לפני מ"ת. וההוראה: שלב הראשון בענין החינוך, הן של עצמו והן של קטן כפשוטו, הוא לדעת שלפני ובלי תורה, הנה כל הענינים, אפי' הכשרים והמותרים, הם בבחי' "מדבר" – מקום שמם ובלתי רצוי! דלא כאלו הטוענים שישנם ג' ענינים בעולם: עניני מצוה, ענינים האסורים, ועניני הרשות שבהם יכול כ"א להתענג מהם כרצונו... וטוענים האם אין "מצוה גדולה" לגרום תענוג לבריאה של הקב"ה, ועאכו"כ ליהודי?!... והרי כאשר גורם תענוג והרחבה בגשמיות לזולת ה"ה מקיים בזה מצות "ואהבת לרעך כמוך", ובמילא צ"ל שגם "כמוך" יתענג בכל תענוגים אלו...! אומרים לו – זה לא כך! גם עניני הרשות ניתנו לו רק כדי שהוא יבחר להשתמש בהם באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו". וכאשר עניני העולם הם בלי תורה, ה"ז "מדבר", מקום "אשר אין שם מים", ש"אין מים אלא תורה", ובמילא נעשה מקום של "נחש שרף ועקרב", ההיפך לגמרי של "עיר" ו"שדה". ודוקא ע"י התורה נעשה "נשא" של כל עניני העולם.ב' חלקים משיחת מוצאי ש"פ נשא ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-05-2026 Synopsis Parashas Bamidbar is always read before Matan Torah. The lesson is as follows: The first stage in chinuch (chinuch of a child as well as chinuch of oneself) is to know that before and without Torah, everything (even things that are kosher and permitted) are in the category of “midbar” – a desolate, undesirable desert. It is not like some claim, that there are three categories in the world: things that are a mitzvah, things that are forbidden, and optional things, from which a person may derive pleasure as he wishes (they argue: is it not a great mitzvah to bring pleasure to a creation of Hashem, and certainly to a fellow Jew? And since by giving another person physical enjoyment, one fulfills the mitzvah of “loving your fellow like yourself,” it would follow that one should also enjoy these pleas

התוכן בשלישי דפ' במדבר מסופר אודות סידור מחנה ישראל במדבר: "איש על דגלו גו' יחנו בני ישראל ... סביב לאוהל מועד", כלומר, אוהל מועד באמצע וד' הדגלים מקיפים וסובבים אותו, שזה מורה על הזכות שהקב"ה נתן לבנ"י "לשמור ולהגן" (כביכול) על "אוהל-מועד" ועל הארון והלוחות שבו. וההוראה: יהודי צריך לשמור ולהגן על התורה והמשכן שבלבו פנימה. וכמו שסידור בנ"י כך הי' הן בעת חנייתם והן בעת מסעם, עד"ז תפקידם של בנ"י בשמירת התורה הוא בכל זמן ובכל מקום – הן במצב של מנוחה והן במצב של העדר המנוחה, ואפי' כשנמצאים ב"מדבר העמים" – בזמן ומצב הגלות.משיחת יום ג' פ' במדבר, ר"ח סיון ה'תשמ"ה – ל"צבאות השם" שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2026 Synopsis Shelishi of parashas Bamidbar describes how the Jewish people’s camp was positioned in the desert: “Each man by his banner…the Jewish people must encamp… around the Ohel Moed.” That is, the Ohel Moed stood in the center, surrounded by the four banners, which signifies the merit Hashem granted the Jewish people of guarding and protecting (as it were) the Ohel Moed and the Aron and Luchos within it. The lesson is that a Jew must guard and protect the Torah and the Mishkan within his own heart. And just as this is how the Jewish people were positioned both when they encamped and when they traveled, so too the role of the Jewish people in safeguarding the Torah applies at all times and in all places – when they are in a state of tranquility and even when they are in the “desert of the nations” in the time of exile.Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Bamidbar, Rosh Chodesh Sivan 5745 – to Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2026 לזכות מנוחה רחל בת מושקא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ה אייר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן א' הענינים שבהם תלוי קיום עם ישראל הוא קיום המשפחה! וחשיבות הענין רואים ממנין בנ"י "למשפחותם לבית אבותם" [כמ"ש בשני דפ' במדבר]. וחבל שמזניחים לגמרי ענין זה! ואפי' במשפחות שומרי תומ"צ רואים ר"ל מה קורה כאשר האב, האם, הבן והבת חיים בד' "עולמות" אחרים ולא מתנהגים כמשפחה אחת‏ – ‏ע"י ששמים דגש על "כבד את אביך ואת אמך" ו"ושננתם לבניך" שעי"ז נעשים ההורים והילדים חשובים א' בעיני השני וכו'. וכ"ש במשפחות שבניהם "איבדו דרכם" ומסתובבים כ"נבוכים.. בארץ" וכו', שכ"ז הוא בגלל שההורים עסוקים לעצמם בענינם והשאירו את הילדים "שיטפסו על הקיר" לבד בחושך הגלות! א' העצות לקיום המשפחה: לפחות בשבת קודש, ובמיוחד בסעודת שבת, יתאספו כל בני המשפחה יחד וידברו בענין השבת וכו'. ו"משפחה בריאה" ביום השבת יעזור שיהי' כך במשך ימי השבוע שלאח"ז‏.ב' חלקים משיחת י' שבט ה'תשל"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-05-2026 Synopsis One of the things that the existence of the Jewish people depends upon is the preservation of the Jewish family, the importance of which is seen in the way the Jewish people were counted: “according to their families, according to their fathers’ houses” (as it says in sheini of parashas Bamidbar). But unfortunately, the emphasis on the family unit has been completely neglected, even in families that keep Torah and mitzvos. We see what happens, Rachmana litzlan, when the father, mother, son, and daughter live in four separate worlds instead of operating as a single family unit, by placing an emphasis on the children honoring their parents and the parents “teaching them to your children,” which causes the parents and children become important in each another’s eyes etc. All the more so in families where the children have lost their way from Yiddishkeit and wander about “confused in the land,” which results from parents being preoccupied with their own concerns and leaving the children to find their way alone in the darkness of exile. One practical suggestion for preserving the family unit is that at least on Shabbos, and especially during the Shabbos meal, the entire family should sit together and talk about Shab

התוכן הוראה משם פ' במדבר "במדבר סיני": גלות נק' ל"מדבר" (שאינו מקום ישוב אדם), כי מושבו הקבוע שיהודי חי וצריך לחיות בו הוא ארץ ישראל, ובזמן שביהמ"ק קיים, ולא בגלות ובחו"ל! אלא שתפקיד בנ"י, וניתנו להם הכחות ע"ז, הוא, לעשות ממקומם במדבר הגלות – "ארץ ישראל" ומשכן לו ית' עליו אומר ה' "ושכנתי בתוכם" – "סיני". ועד"ז הנה ביחס להנשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" (א"י), הנה הגוף הוא "מדבר". וכוונת ירידת נשמתו לגוף היא, שהנשמה תהפוף את מדבר הגוף – ל"סיני", שקשור עם התורה שניתנה בסיני לכאו"א בתור ירושה וכו'. ואסור לחשוב מה יכול כבר מעשה טוב א' שלו לפעול בעולם של בליוני בני-אדם?! כי ביכולת כאו"א, איש או אשה, ע"י מעשה א', דיבור א' או אפי' מחשבה א' שלו – להכריע את הכף ולהביא לכל העולם ישועה והצלה! ומזה מובן עד כמה יש לייקר כל רגע שיכול לנצלו למעשה, דיבור או מחשבה א'!משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ג אייר ה'תשמ"ב, לנשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-05-2026 Synopsis A lesson from the name of parashas “Bamidbar Sinai”: Exile is called a “desert,” i.e., a place unfit for human settlement, because the true, permanent place for a Jew to live is in Eretz Yisroel with the Beis Hamikdash standing, not in exile in the diaspora. But the task of the Jewish people is to transform their place in the desert of exile into “Eretz Yisroel” and into a dwelling place for Hashem such that “I will dwell among them” (“Sinai”). Similarly, the body is called a “desert” in relation to the soul, which is “an actual part of G-d from above” (Eretz Yisroel). The purpose of the soul’s descent into the body is to transform the desert of the body into “Sinai,” which is connected to the Torah that was given at Sinai to every Jew as an inheritance etc. And one must not think: In a world of billions of people, what can I possibly accomplish with just one deed etc. – because every Jew, man or woman, has the ability, with one deed, word, or even thought, to tip the scale and bring salvation and deliverance to the entire world. From this we understand how much we must cheri

התוכן לא שייך להשיג שלום אמיתי בא"י, "ונתתי שלום בארץ" [כמ"ש בשני דבפ' בחוקותי], ע"י ענינים של היפך התורה! ח"ו "לדון" האם לקיים פס"ד ברור בשו"ע או"ח הל' שבת סי' שכט: "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל . . בעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת" להגן על בנ"י! ובענין זה לא משנה אם זה א"י או חו"ל."התורה לא תהי' מוחלפת" ואף א' לא יכול לשנות פס"ד בשו"ע! וכאשר "בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" ויקיימו פס"ד זה – זוהי הדרך היחידה והבטוחה ש"ונתתי שלום בארץ" – בא"י (לגבולותי', שלימות הארץ, ביחד עם שלימות התורה ושלימות העם) ובכל מקום שיהודי נמצא, "ואולך אתכם קוממיות" – שלא נבהלים מגויים ומגוי'שקייט. וכאשר יהודי נעמד בתוקף להגן על יהודים ויהדות, יתקיים בו שגם בזמן הגלות כאשר "החושך יכסה ארץ" עדיין, הנה "עליך יזרח ה'"!משיחה לילדי מחנות קיץ "גן ישראל" ו"אמונה" שיחיו – בבית הכנסת, אחרי תפלת מנחה – יום ג' פ' תבוא, י"ד אלול ה'תש"מ ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-05-2026 Synopsis It is impossible to achieve true peace in Eretz Yisroel (as the verse states in sheini of parashas Bechukosai, “I will grant peace in the land”) with any approach that runs contrary to the Torah. Chas v’shalom to “deliberate” whether to fulfill a clear ruling in the Laws of Shabbos (Orach Chaim 329) which states: “If gentiles besiege Jewish cities…in a city near the border, even if they have come only for matters of straw and stubble, Shabbos is desecrated against them” to defend the Jewish people. In this regard, it makes no difference whether it is Eretz Yisroel or the diaspora. And “The Torah will never be changed” – no one can change a ruling in the Shulchan Aruch. The only path, and the guaranteed path, to achieve true peace in Eretz Yisroel (according to its borders – completeness of the land, together with completeness of the Torah and completeness of the people), and true peace wherever a Jew is found, is to “walk in My statutes and keep My commandments and perform them,” including this halacha in the Laws of Shabbos. “And I will lead you upright” – we must not be intimidated by goyim or by goyishkeit, and when a Jew stands firmly to defend Jews and Yiddishkeit, then, even when “darkness covers the earth,” even when we are still in exile, “Hashem will shine upon you.”Excerpt from sichah of Tuesday, parashas Ki Savo, 14 Elul 5740 – to the campers of Camp Gan Yisroel and Camp Emunah<

התוכן מביאור ה"חינוך" בענין ה"חרמים" [בשישי-שביעי דפ' בחוקותי] יוצא דבר נפלא בנוגע מעלתן של בנ"י: אצל יהודי, כמי ששייך כולו לה' מקור הברכות, לא שייך ענין של "חרם"‏ – ‏היפך-הברכה. ואפי' כשהוא בוחר ואומר לשון של "חרם"‏ – ‏מחרים שדהו, מתמלא רצונו רק בזה שרצה להפרד משדהו, אבל למי נותנים שדהו‏ – ‏לה', לבדק הבית וכיו"ב! והיינו, שלא רק שהיהודי קשור עם מקור הברכות, אלא גם בממונו של יהודי לא שייך היפך-הברכה מכיון שזה "נכסיו של ה'"! ובמילא מובן עד כמה צ"ל הזהירות ביחס לנכסיו הגשמיים של יהודי שלא להזיקם וכו', ועאכו"כ שצ"ל כן בנוגע לילדים שה' נתן להורים כ"פקדון", שצ"ל זהירות מיוחדת בחינוכם, שלא יגעו ושלא יכנס בהם או בלשונם ענין של היפך-הברכה ח"ו, ולגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים!ב' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשמ"א ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-05-2026 Synopsis Regarding the laws of charamim (in shishi and shevi’i of parashas Bechukosai), the Chinuch explains that the reason for the mitzvah is because in truth, a Jew and his property belong entirely to Hashem. Therefore, a Jew’s property can never really become cherem (which connotes the opposite of blessing). If a Jew does declare his field cherem, it is effective only in the sense that he relinquishes ownership of the field, but to whom is the field given – to Hashem, for the upkeep of the Beis Hamikdash and the like. Meaning, not only is a Jew connected to the source of blessings, but even a Jew’s possessions cannot enter the realm of the opposite of blessing, because they are Hashem’s property. Accordingly, we can understand how careful one must be not to damage or waste a Jew’s physical possessions etc. And how much more so when it comes to children, whom Hashem entrusts to parents as a “deposit”: special care must be taken in their upbringing to ensure that they do not come into contact with anything that is the opposite of blessing G-d forbid (even verbally), and to raise them to Torah, marriage, and good deeds.2 excerpts from sichah of 19 Kislev 5741

התוכן בשיעור רמב"ם היומי – כותב הרמב"ם: "איזהו כהן מיוחס (שיכול לאכול אפי' תרומה של תורה וכיו"ב) – כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן בן פלוני הכהן, עד איש שאינו צריך בדיקה, הווא הכהן ששימש על גבי המזבח .. אין בודקין מן המזבח ולמעלה". ומזה לימוד נפלא אודות מעלתם של ישראל: המושג ד"כהן ששימש על גבי המזבח" שייך גם לאחרי החורבן, שהרי "תפלות כנגד תמידין תקנום", וע"י כאו"א מישראל (לא רק כהן), שהרי כאו"א מישראל אם חסר לו משהו יש לו ציווי להתפלל להקב"ה. ואפי' נשים מתפללות בשם ומלכות עפ"י ציווי התורה. וזהו מ"ש הרמב"ם: כאו"א מישראל, יהי' מי שיהי', מכיון ששייך למצות התפלה, ה"ה בבחי' "כהן ששימש ע"ג המזבח" ומשמש לפני ממה"מ הקב"ה, ובמילא "אין צריך בדיקה"! וענין זה מודגש ביותר בזמן הגלות, ובפרט בעקבתא דמשיחא, שאז ה"אמונה פשוטה" אצל כאו"א מישראל היא בתוקף גדול.משיחת ט"ו תמוז ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-05-2026 Synopsis Todays’ Rambam states: “Who is a Kohen whose lineage is established? Anyone concerning whom two witnesses testify that he is a Kohen, the son of so-and-so the Kohen, the son of so-and-so extending back until a Kohen who served on the Mizbeach…We do not investigate [a Kohen’s lineage] beyond the Mizbeach.” The concept of a “Kohen who served upon the Mizbeach” applies even after the destruction of the Beis Hamikdash, because “Tefillos were instituted in place of the daily offerings,” and every Jew is fit and commanded to daven to Hashem, even non-Kohanim, and even women. This is the meaning of the Rambam’s statement: By virtue of tefillah, every Jew, whoever he may be, now has the status of a “Kohen who served upon the Mizbeach,” and therefore, “requires no investigation.” This idea is particularly emphasized in the time of exile, and particularly in the time of Ikvesa d’Meshicha, when the simple faith of every Jew is at its greatest force.Excerpt from sichah of 15 Tammuz 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן ימי הספירה בכלל ול"ג בעומר בפרט קשורים ברבי עקיבא ותלמידיו. הוראה מרבי עקיבא: בראשית דרכו, כאשר הי' מסופק אם יכול להצליח בלימוד התורה וגם היו לו קשיים בחיים שהי' עני גדול וכו', ראה טיפין טיפין של מים נופלות על אבן בהתמדה וחוקקין בו, ולמד ק"ו לעצמו שאם הוא יחליט ללמוד תורה בכל רצונו ויתמיד בזה – בודאי יצליח למרות כל הקשיים, וכן עשה, ונעשה גדול בתורה וגם התברך בעשירות. כך כל תלמיד העומד בראשית דרכו בלימוד התורה וחושש האם יצליח וכו' – עליו לדעת, שאם יחליט בתוקף ללמוד תורה, ברור שיצליח בזה ובעניניו האחרים. הוראה מתלמידי ר"ע, שרק אלו שהיו לאחרי ל"ג בעומר הצליחו וזכורים לעד: כאשר עמלים בתורה ברוח אהבת ישראל – מצליחים; שהשי"ת יצליח אתכם שיהי' לכם רצון העז ללמוד תורה כדבעי כרצון מייסד הישיבה שנתן כחות לזה, ויוכלו להתפאר בכם ולומר "ראו גידולים שגדלנו" – אלו ה"פירות" של הישיבה!שיחת יום א' פ' בהו"ב, ל"ג בעומר ה'תשי"ג בעת ה"פאראד", לכינוס התלמידים הצעירים של ישיבת תו"ת דניו-יארק ותלמידי אחי-תמימים, ליובאוויטש, מערי השדה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2026 Synopsis The days of Sefirah in general, and Lag B’Omer in particular, are associated with Rabbi Akiva and his students. A lesson from Rabbi Akiva: At the beginning of his journey (when he was unsure whether he could succeed in Torah study, and he was also extremely poor etc.) he saw drops of water falling on a rock, and he said to himself: If drops of water can break through a rock by constantly falling on it day after day, week after week, and month and month, then certainly I can succeed in Torah study if I learn with determination and perseverance. Thus he became great in Torah, and eventually he was blessed with physical wealth, too. So too, every student at the beginning of his path in Torah study, who wonders whether he will succeed, must know that if he firmly resolves to learn Torah, he will surely succeed in learning, and in life in general. A lesson from Rabbi Akiva’s students: Only those who came after Lag B’Omer succeeded and are remembered forever. For one’s toil in Torah to succeed, one must study with a spirit of Ahavas Yisroel. May Hashem grant you success, with a strong desire to learn Torah properly, in accordance with the will of my father-in-law, the founder of the yeshiva, who blessed every one of his students to succeed in his path, so that we will be able to take pride in you and say, “See the seedlings we have grown” – this is the fruit of the yeshiva.Sichah to the younger gra

התוכן גאולת ישראל מן גלות זה היתה יכולה להיות באופן שהקב"ה נמצא כביכול במקומו וב"ארמונו", מצב של חירות, ומ"שם" להנהיג את בנ"י ולהגן עליהם בזמן הגלות ולהוציאם מן הגלות בבוא הזמן. אומר רבי שמעון בן יוחאי שזה לא כך! – "כל מקום שגלו שכינה עמהן"! – הקב"ה החליט שאא"פ שהוא יהי' ב"חירות" בשעה שבנ"י נמצאים בגלות, כי "בכל צרתם לו צר"! ולכן הולך הקב"ה לכל מקום שיהודי הולך, ונשאר שם ביחד אתו עד רגע האחרון של הגלות, ורק אז "ושב ה"א את שבותך" – כשהיהודי יוצא מהגלות יוצא גם הקב"ה אתו מהגלות לגאולה האמיתית והשלימה! וההוראה: אם יהודי טוען הרי "אתם המעט מכל העמים", ובפרט בזמן הגלות, ואיך תובעים ממנו לא להתפעל מכל הקשיים וללמוד תורה ולקיים מצוות? וע"ז בא התשובה ש"בכל מקום שגלו" – בכל מקום שנמצא שם אפי' יהודי אחד, "שכינה עמהן" – נמצא שם הקב"ה אתו! ומובן א"כ, שאם רק יחליט ללכת בדרך ה' – שום דבר לא יוכל למנעו מזה!משיחת ל"ג בעומר ה'תש"מ בעת התהלוכה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-05-2026 Synopsis The Redemption of the Jewish people from exile could have been in such a way that Hashem remains in His palace, as it were, in a state of freedom, and lead, protect, and redeem the Jewish people from there at the proper time. But Rabbi Shimon ben Yochai says, “In every place to which they were exiled, the Shechinah is with them”: Hashem determined that it is impossible for Him to be in a state of freedom while the Jewish people are in exile, because “in all their suffering, He suffers.” Therefore, wherever a Jew goes, Hashem goes with him, and remains together with him until the very last moment of the exile. Only then does “Hashem your G-d return [with] your captivity” – when the Jew leaves the exile, Hashem leaves exile together with him. The lesson is: If a Jew argues, since the Jewish people are “the fewest of all the nations,” especially during exile, how can we be expected to keep Torah and mitzvos without being affected by all the challenges? The answer is that “In every place to which they were exiled” – wherever even a single Jew is found, “the Shechinah is with them” – Hashem is there with him. Obviously, then, if only a Jew resolves to follow the path of Hashem, nothing can stop him from doing so.Excerpt from Lag B’Omer parade 5740 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק<

התוכן הוראה יסודית בהתחלת פ' בהר: ידועה השאלה כיון שהסדר הוא "שש שנים תזרע שדך גו' (ואח"כ) ובשנה השביעית שבת לה'" – למה נאמר "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת לה'", שמשמעו שמיד כשנכנסים לארץ צ"ל שביתת הארץ?! אלא מזה למדים שהמטרה והתכלית דהכניסה לארץ היא בשביל ה"שנה השביעית שבת שבתון", "שתהי' כל השנה הבטלה מעבודת האדמה מוכנה לעבודתו ית'". ועד"ז צ"ל בכל בית פרטי בישראל, שהוא בדוגמת "ארץ ישראל", "מקדש מעט": מיד כשנכנסים לבית יהודי, ובפרט כשמתחילים לבנות בית בישראל בעת הנישואין, צ"ל נרגש שהמטרה והתכלית היא אופן ההנהגה דיום השבת – יום מנוחה מכל הבלבולים ודאגות הפרנסה. כלומר, שכללות ההנהגה במשך כל ימי השבוע מיוסד על האמונה ובטחון שה' נותן לו כל צרכיו בגו"ר באופן ד"בשר שמן ויין ישן", ובמילא התעסקותו בעניני פרנסה היא ללא בלבולים ודאגות. משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר ה'תש"נ, בהכנס דנשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-05-2026 Synopsis On the verse (at the beginning of parashas Behar), “When you enter the land…the land must rest a Shabbos for Hashem. You may sow your field for six years…and in the seventh year the land must be given a complete rest…” the question is asked: why does the verse imply that Shemitah must be observed immediately upon entering the land (“When you enter the land”), if the seventh year doesn’t come until after the first six? From this we learn that the ultimate purpose of entering the land is for the “seventh year…a Shabbos for Hashem” – the year when the people are free from working the land and therefore fully available to serve Hashem. The same applies to every Jewish home: Immediately upon entering a Jewish home, and especially when a couple marries and starts a Jewish home, it must be with the sense that the ultimate purpose of everything done in the home is the state of Shabbos, the day of rest from the distractions and worries about earning a livelihood etc. Meaning, their entire conduct throughout the week must be founded upon true trust in Hashem, who provides everyone’s needs generously (“fatty meat and aged wine” as appropriate for Shabbos), and therefore they have no worries.Excerpt from <e

התוכן תוכנו של "פסח שני" ברוחניות שייך לכאו"א: אפי' מי שה"ביהמ"ק" וה"ושכנתי בתוכם" קיים אצלו וכל הענינים של "פסח ראשון" היו אצלו בתכלית השלימות‏ – ‏חל עליו הציווי להעלות בקודש ולהגיע ל"ביהמ"ק" נעלית יותר שלגבי דרגת הקדושה הזאת הוא בגדר "טמא", וע"ד הדין "טבל לחולין הוחזק לחולין ואסור במעשר.. טבל לתרומה.. אסור לקודש.. לקודש, אסור לחטאת". וזוהי ההוראה מ"פסח שני": אין להסתפק במעמדו ומצבו אפי' אם עבודתו היא בתכלית השלימות ("קודש") ובאופן של "דילוג" (פסח) למעלה ממדידות והגבלות, אלא אפשר וצריך להתעלות ולהגיע ל"דילוג" שני ועוד‏.‏משיחת מוצש"פ אמור, אור לפסח שני ה'תשל"ח ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-05-2026 Synopsis Even one whose personal Beis Hamikdash is intact, and in whom Hashem dwells etc., must nevertheless ascend in holiness and reach a higher level of “Beis Hamikdash,” such that relative to this new, higher level of holiness, he is considered “impure” (similar to the law: “If one immersed for Chulin, he is presumed [pure] for Chulin and prohibited from Maasar…If he immersed for Terumah…he is forbidden from Kodesh…”). And this is the lesson from Pesach Sheini: Even if one has attained the ultimate perfection in his service (“Kodesh”), and in a manner of “Pesach” (“leaping” beyond all measure and limitation), nevertheless it is possible and necessary to rise even higher, and to attain a higher level of “Pesach” and beyond.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Emor, night of Pesach Sheini 5738 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-05-2026 לע"נ הרב לוי יצחק ע"ה בן – יבלח"ט – הרב חיים צבי שי' וואלאסאוו

התוכן ביאור תביעת "האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם" ממשה רבינו – "אנחנו טמאים לנפש אדם, למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בנ"י" (וכתוצאה מזה – ניתנה פסח שני): קרבן פסח, אף שמצד אחד הוצרך כאו"א להקריבו, אבל כולם היו צריכים להקריבו ביחד באותו זמן ומקום (קרבן ציבור), ומכיון שהקב"ה הטביע בעולם שחייב להיות שמבין מליוני בנ"י באותו יום יהיו אלו שיסתלקו מן העולם ויהיו אנשים שיהיו מוכרחים להטמא להם – איך יכול הוא לתבוע מהם להקריב קרבן בשעה שאסור להם, ויחסר להם קיום מצוה זו?! וטענתם התקבלה. וההוראה: אפי' אם נדמה ליהודי שקיימת סתירה בין מה שה' תובע לקיים מצוות ולהתמסר לחינוך הילדים וכו' להמציאות עפ"י טבע שהרבה שעות ביום חייב ללכת לענינים אחרים וכו' – הנה אם יהודי רוצה באמת לקיים את המצוות "בתוך בנ"י" וכו', נותן לו ה' את האפשריות. משיחת יום א' פ' בחוקותי, י"ד אייר, פסח שני ה'תשכ"ה, להמשתתפות בהכינוס של אגודת נשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-04-2026 Synopsis To explain the argument of the men who were impure and said “Why should we be excluded from offering up Hashem’s sacrifice in its appointment time among the Jewish people”: The korban Pesach is unique in that, on the one hand it was brought by every individual, but on the other hand, all the people brought it together at the same time and in the same place, like a communal offering. Being that Hashem made the world in such a way that, among the millions of Jews, there would inevitably be some deaths, and therefore there would inevitably be at least some individuals who would be required to be impure that day as a result of tending to the dead – how can Hashem require the Korban to be brought at a time when it is forbidden for those individuals, such that they would be lacking this mitzvah? And their claim was accepted, resulting in the mitzvah of Pesach Sheini. The lesson is as follows: Even if it appears that there is a contradiction between what Hashem demands (to keep the mitzvos, to dedicate oneself to children’s education etc.) and the nature of the world (where one must spend many hours each day on other things etc.), nevertheless, if a Jew really desires to keep the mitzvos “among the Jewish people” – Hashem grants him the ability to do so.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bechukosai, Pesach Sheini 5725 – to N’shei U’Bnos Chabad For a transcript in English of th

התוכן איתא במשנה: "העומר מתיר במדינה (לאכול החדש בכל מקום) ושתי הלחם במקדש (שקודם שתי הלחם אין מביאין מנחה מתבואה חדשה) [כמ"ש ברביעי דפ' אמור]. אין מביאין מנחות קודם העומר כו' אם הביא פסול, קודם לשתי הלחם לא יביא, אם הביא כשר". ישנה סברא שהאיסור להקריב במקדש מתבואה חדשה קודם שתי הלחם אינו על התבואה וה"שתי הלחם" מתירו (כמו איסור "חדש" במדינה שה"עומר" מתירו), אלא מצות שתי הלחם היא שתהי' "מנחה חדשה". ולכן מובן למה כאן דוקא אם הביא כשר. אבל מלשון המשנה "העומר מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש" מוכח שגם "שתי הלחם" מתיר את התבואה במקדש כמו העומר במדינה. [אלא שהאיסור "חדש" במקדש (קודם שתי הלחם) כשר בדיעבד, אף שהאיסור "חדש" שלפני העומר‏ – ‏פסול, כי אינו איסור בפ"ע אלא חלק מאותו איסור "חדש" במדינה, ומכיון שע"י העומר "הותר מכללו אצל ההדיוט" "נגרע כחו של איסור" ולכן "גם לגבוה אם הביא כשר"]. והיינו ש"שתי הלחם" מתיר ו"פועל" גם על ענינים שבמקדש! ובעבודה‏ – ‏לימוד התורה ("שתי הלחם") באופן של "חדשים", פועלת גם על מעשה המצוות (- "קרבנות במקדש") שיהיו בחיות ובהידור "חלב להוי'". ובלימוד התורה גופא‏ – ‏פועלת פנימיות התורה (נשמה) על נגלה דתורה (גוף) כו'.משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ד ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-04-2026 Synopsis Regarding the Omer and Shtei Halechem (discussed in revi’i of parashas Emor), the Mishna states: “The Omer [offered on the second day of Pesach] permits [consumption of the new crop] in the rest of the country, and the Shtei Halechem [permits bringing meal offerings from the new grain] in the Mikdash. One may not bring meal offerings…before the Omer, and if he brought, they are invalid. Before the Shtei Halechem one may not bring [offerings from the new crop, but] if he brought, they are valid.” There is an opinion that the reason an offering brough from the new grain before the

התוכן בנוגע למצות ספירת העומר [שבפ' אמור] נשאלת השאלה: מהי ענינה של הספירה אם לא נעשה עי"ז לכאו' שום שינוי בהיום?! והביאור: ענינה של ספירה היא למנות דבר בעל-חשיבות. ובעניננו, חשיבות ימים אלו היא שבהם יצאו בנ"י ממצרים ונעשו בני חורין וכו'. וע"י שסופרים את היום מוסיפים בו עוד חשיבות. ועפ"ז מובן למה מברכים ברכת ספירת העומר בכל יום (ודלא כברכת "שהחיינו" שמברכים רק ביום הראשון של החג, או בפעם הראשונה שנהנים מפרי חדש או בגד חדש), כי יהודי מבין שכל יום נוסף אינו רק המשך ליום שלפנ"ז, אלא בכל יום צריך להתווסף ענין של חיות הקשורה עם "תורת חיים". והדגשה מיוחדת בזה בנוגע ל"עקרת הבית" הקובעת את ההנהגה בבית שתהי' קשורה עם ה"עיקר" - תורת חיים וכו'. משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ג אייר ה'תשמ"ט, בהכינוס של אגודת נשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-04-2026 Synopsis Regarding the mitzvah of Sefiras Ha’Omer (in parashas Emor), the question is asked: What is the purpose of counting days, which seemingly doesn’t change the day in any way? The explanation is as follows: People count things that have importance. In this case, the importance of these days is that they are the days during which the Jewish people left Egypt and became free etc., and by counting each day, one adds even greater importance and significance to it. This also explains why the bracha on Sefiras Ha’Omer is made every day (unlike the bracha Shehechiyanu, which is recited only on the first day of a Yom Tov, or the first time one benefits from a new fruit or a new garment): A Jew understands that every new day is not merely a continuation of the day before. Rather, every day must be infused with additional vitality from the Toras of life. And there is a special emphasis here on the Jewish woman, the Akeres Habayis (mainstay of the home), who sets the home’s conduct in a way that aligns with the Ikar (the main focus of things), which is the Torah of life etc.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Bamidbar, 23 Iyar 5749 – to N’shei U’Bnos Chabad For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-04-2026 <

התוכן א) גם מי שטוען שטוב לו בגלות.. או מה כבר יוסיף לו משיח?.., אדרבה ‏–‏ עכשיו בידו לעשות מה שעולה על רוחו אבל אז... ‏–‏ אבל כשעומד כעבדא קמי מרי' ומתפלל "לישועתך קוינו כל היום" ‏–‏ בודאי לא יסכים לעיכוב הגאולה אפי' רגע א'! ב) על תיבת "אמור" פרש"י "אמור ואמרת. להזהיר גדולים על הקטנים", וזה בא בהמשך למ"ש בפ' שלפנ"ז "קדושים תהיו" ופרש"י "הוי פרושים וכו' מן העבירה" (ומביא פסוקים מפ' אמור), והיינו שיש להזהיר את הקטנים שיהיו פרושים ומובדלים לגמרי אפי' מאיזה שייכות לעבירה (ולא רק העבירה עצמה), ועי"ז נעשה אצל הגדולים ("להזהיר גדולים" ‏–‏ מלשון) זוהר ואור. ועוד.ב' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' אמור, ל"ג בעומר ה'תשמ"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2026 Synopsis (a) One may say, I am comfortable in exile, and what more would Moshiach add for me (on the contrary, in exile he can do whatever he wishes, whereas when Moshiach comes…). But when he says the words, “We hope for Your salvation all day” in Shemoneh Esrei, and contemplates the meaning of the words, and he says it like a servant before his Master – then surely he would not agree to delay the Redemption for even a single moment. (b) On the words “Emor el haKohanim” (“Say to the Kohanim…”), Rashi says: “[The verse uses a double expression,] Emor (‘Say’) and V’amarta (‘you must say’), to admonish adults regarding minors [to ensure they don’t become impure either].” This follows the verse in the previous parashah, “You must be holy” on which Rashi says: “Be separate…from sin” (citing verses from parashas Emor), meaning that the children must be cautioned to be completely separate and distinct even from any association with sin (not only from sin itself). By fulfilling this admonishment (“lehazhir”), the adults will come to shine (“zehirus”).2 excerpts from sichah of Wednesday night, parashas Emor, Lag B’Omer 5745 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-04-2026 לע"נ מרת שרה זיסל ב"ר משה הלוי ע"ה וויינבוים ליום היארצייט שלה י' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.‏

התוכן מהפסוק [בראשון דפ' אמור] "והכהן הגדול מאחיו" לומדים חז"ל שהכה"ג צ"ל גדול מאחיו "בכח.. ובעושר", ואם אין לו‏ – ‏אחיו הכהנים מגדלין אותו‏ – ‏"גדלהו משל אחיו". גדלות הכה"ג צ"ל מאחיו הכהנים דוקא, להורות, שגם כשהכהנים הם אלו שגידלוהו, צריכים הם לדעת שהוא הכה"ג והם כהנים סתם ואסורים להיכנס לקודה"ק! וההוראה: פעם הי' הסדר שכאשר למישהו היתה "שאלה" הלך ל"רב" לשמוע פסק-דין. לאחרונה נהי' הסדר שהבעלי-בתים "מראים" לרב איפה להסתכל כדי לברר מהו הפסק-דין..., ועד שהם אומרים לו מה צ"ל הפסק-דין! הבעלי-בתים מתערבים בתחומו של הרב! ועד-כדי-כך שלפעמים מאיימים עליו שיפטרוהו אם לא יפסוק לפי רוחם!... עליהם לדעת: 1) על הבעלי-בתים לחזק ו"לגדל" את הרב אם אין לו תקיפות מצ"ע, אבל 2) עם כל זה הרב הוא זה שנכנס ל"קודש-הקדשים" לפסוק דינים, ועליהם, כ"ממלכת כהנים" סתם, לא להתערב בזה כלל! וכך יצליח להנהיג את קהילתו כדבעי. וזהו א' מג' דברים טובים שיש ללמוד מה"רפורמים": 1) לא מדברים בעת חזרת הש"ץ וקריה"ת. 2) מתחשבים בכבוד ביהכנ"ס. 3) מכבדים את הרב ולא מתערבים בתחומו! ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשח"י ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-04-2026 Synopsis On the verse (in rishon of parashas Emor), “The Kohen who is greater than his brothers…” our Sages derive that the Kohen Gadol must be “greater than his brethren in strength…and in wealth,” and if he lacks wealth, then his fellow Kohanim must make him wealthy from their own property, as the verse states, “‘The Kohen who is greater (hagadol) than his brothers’ – elevate him (gadleihu) from the property of his brothers.” That is, even when the Kohanim themselves are the ones who elevated him, they must still recognize that he is the Kohen Gadol, while they are ordinary Kohanim who are forbidden from entering the Kodesh Hakodoshim. In the past, when someone had a halachic question, he would go to a Rav for a ruling, but recently, a new pattern has emerged: The laypeople show the Rav where to look in order to determine the ruling, and they even tell him what the ruling should be. Sometimes, th

התוכן האחריות לומר לזולת את כל האמת בלי פשרות – נוגע מאוד, כי כאשר הלה יפגש סוכ"ס מי שכן יאמר לו את כל האמת בדברים היוצאים מן הלב ויתעורר ויתהפך מן הקצה אל הקצה – יבוא הלה אליו בטענה היתכן שהוא לא אמר לו את האמת לפני זה?! מצד אהבת ישראל יש לקרב כל יהודי – אבל בלי לוותר אפי' על דקדוק קל של דברי סופרים! וכמסופר בגמ' שכאשר רב הגיע לבבל "בקעה מצא וגדר בה גדר" ["עמי הארצים היו ומזלזלין במצוות והחמיר עליהן לעשות סייג להרחיקן מן העבירה כאדם הגודר בקעה פרוצה לשומרה". רש"י] (בנוגע לבשר בחלב, עירובין ושימוש באילן בשבת). ורק כך נהי' בבל מקום תורה עד ש"הלכה כבבלי"! וההוראה: כאשר נתקלים בענין שהדור "פרוץ" בו – לא צ"ל הגישה לוותר קצת אלא להיפך – "גדר בה גדר". ואף אם בהתחלה לא ישמחו כ"כ..., הרי מכיון שזהו רצון ה' בתורה ש"דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום" – הרי זוהי אהבת ישראל לאמיתתה, ולבסוף יודו לו!משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-04-2026 Synopsis One must tell others the whole truth about the Torah, without compromise. And if you don’t tell another Jew the whole truth, then later when someone does, and that Jew is awakened and transformed, he may come back to you with a complaint for not having told him earlier…Ahavas Yisroel requires drawing every Jew near, without conceding even the slightest detail. As the Gemara relates about Rav who, upon arriving in Bavel, “found an open area” (a lack of observance with regard to meat and milk, eruvin, and using a tree on Shabbos), “and he fenced it in” (Rashi: “he imposed stringencies upon them in order to make a safeguard and distance them from sin, like a person who fences in a breached field to protect it.”). And in was precisely in this way that Bavel become a place of Torah, to the extent that “the halachah follows Bavli.” The lesson is that when one encounters a breach, an area in Torah in which the generation isn’t careful, the correct approach is not to relinquish any aspect of Yiddishkeit, but on the contrary, to “fence it in” by adding additional stringencies. Even if at first people won’t be happy about it, nevertheless, since this is Hashem’s will as set forth in the Torah whose “ways are ways of pleasantness and all its paths are peace,” this is the true expression of

התוכן ידוע מ"ש אדה"ז שאהבת ישראל ואהבת התורה ואהבת ה' קשורות זב"ז ועד ש"כולא חד". זה שאהבת ישראל [כמ"ש בשני דפ' קדושים] "ואהבת לרעך כמוך"] קשורה עם אהבת התורה מיוסד עמ"ש המשנה "הוי מתלמידיו של אהרן .. אוהב את הבריות (ולכן) ומקרבן לתורה". והדבר מובן גם עפ"י שכל הפשוט: אם אכן אוהב את הזולת ולכן עוזר לו בכמה פרוטות, הרי עאכו"כ שצריך לקרב אותו לתורה ש"יקרה היא מפנינים". ושלא כדעת הטועים שבכך שישנו "קצת" את התורה כדי לקרב אותה אל הזולת, יטיבו לו בכך – כי אדרבה, זה יביא אותו להקל גם בדברים חמורים יותר וכו', ובכך מנתקים אותו סוכ"ס ממקור מים חיים – תומ"צ! והרי רגע שקשור עם תומ"צ הוא ענין נצחי ולמע' מהזמן לגמרי, וא"כ, אפי' אם מעכבים מלקרב אותו אל התורה לרגע – מעכבים אותו מענין נצחי! אלא שאהבת התורה בלבד לא מספיק, כי יכול להיות שיסמוך על איך שהוא מבין אותה ו"השוחד יעוור עיני חכמים", ולכן צ"ל גם אהבת ה', ולפני לימוד התורה מברכים "ברוך אתה ה', נותן התורה" לשון הווה וכו'ג' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-04-2026 Synopsis As the Alter Rebbe writes, love of one’s fellow Jew, love of the Torah, and love of Hashem, are “all one.” That love of one’s fellow Jew (as the verse states in sheini of parashas Kedoshim, “You must love your fellow like yourself”) is linked to the love of Torah is based on the Mishnah, “Be among the disciples of Aharon…loving the creations, and [therefore] bringing them close to the Torah.” This is also understood by simple logic: if one truly loves another – and therefore helps him with a few coins – then certainly one must bring him closer to the Torah, which is even “more precious than pearls.” Some mistakenly think that by altering the Torah “just a little” in order to bring the Torah closer to another person they are benefiting the person, but the truth is the opposite: this will lead him to be lenient even in more serious matters etc., and ultimately to become disconnected from the source of living waters – Torah and mitzvos. Even a single moment of connection to Torah and mitzvos is eternal and transcends time altogether; therefore, if one delays bringing another Jew closer to Torah for even a moment, he is withholding from him something eternal. But love of the <st

התוכן [המשך] ועפי"ז יש לבאר הענין דכיסוי הדם בעבודה בנפש האדם, ועפ"ז יובן גם הענין ד"אבוהון דכולהו דם": "דם", חיות והתלהבות, בעניני קדושה – צ"ל בריבוי ובגלוי (כמו דם הקרבנות, שרובן באו מבהמות שדמן מרובה, שהקריבו על המזבח בכל ה"שטורעם"), ואילו ענינים שבהם יש מיעוט "דם" וחיות, דם חי' ועוף, ניתנו להשתמש בהם לעניני הרשות, אבל בזהירות – "לכסותו", ו"בעפר". כי מפני החשש שזה גופא שה' בחר בו ונתן לו מצוה [זו] יעורר בו רגש דהיפך הענוה וכו' – עלול הוא להמנע בכלל מכל ענין ה"שחיטה", כדי לא לעורר חששות וכו' שיצטרך את העצה של "לכסות" וכו' – על כך אומרים לו שהעצה אינה להמנע מענין השחיטה, שהרי השחיטה היא מצוה, אלא למצוא עצה למנוע מהרגש בלתי-רצוי, והיא ע"י "כיסוי הדם בעפר", ענין הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהי'"; במצוה זו מסיים הרמב"ם ספר קדושה – כללות הענין ד"גוי קדוש" שנעשה ע"י קיום המצות – "אשר קדשנו במצוותיו", אשר "אבוהון דכולהו דם".ג' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2026 Synopsis (Continued.) Based on the above, we can understand the concept of kisui hadam in terms of man’s divine service, and accordingly, why the Gemara says that “the father of them all is blood”: In matters of holiness there must be an abundance of “blood” (vitality and enthusiasm), like the blood of offerings that was offered upon the Mizbeach, which mostly came from domesticated animals (who have more blood than wild animals and birds). In contrast, things that have less “blood” and vitality (like the blood of wild animals and birds) may be used for permitted, mundane matters, but with the caveat that their blood must be “covered,” and specifically “with earth.” That is, out of concern that a person will feel the opposite of humility from the very fact that Hashem chose him and gave him a mitzvah etc., one might wish to refrain entirely from the whole matter of shechitah, so as to avoid a situation where he would have to cover the blood etc. But we are told that the solution is not to avoid shechitah altogether (because shechitah is itself a mitzvah), but rather to find a way to prevent the fe

התוכן ממצות כיסוי הדם [בחמישי דפ' אחרי] שאסור לכסותו ברגל וכו' למדים לכל המצוות "שלא יהיו . . בזויות עליו". ובלשון הגמ' "אבוהון דכולהו דם". ולכאו', מצוה זו אינה מה"חמורות", ואדרבה – יש בה כמה קולות, שגם מי שלא שחט בעצמו וגם נשים יכולים לקיימה וכו'. גם, מהו הדיוק "אבוהון דכולהו דם" – הלא הלימוד הוא מ"כיסוי הדם" ולא מ"דם" (ש"אין בו קדושה")? והביאור: "דם" הקרבנות מקריבים על המזבח, וזהו "אבוהון דכולהו דם" – שקיום כל המצוות צ"ל מתוך חיות והתלהבות, ענין ה"דם". וזה יובן יותר בהקדם הטעם שמצוה זו נוהגת רק בחי' ועוף ולא בבהמה. ולכאו', מצד טעם המצוה שהוא כדי לשלול טבע האכזריות (לאכול את הבשר בשעה שדמו מגולה לפנינו) – הרי אדרבה, דם בהמה מרובה משל חי' ועוף?! אלא כי מצוה זו נוהגת רק בחולין, ומכיון שהקרבנות באים רובם מבהמות – לא חייבה התורה לכסות דם בהמה בכלל כדי לא לחלק בין מוקדשין לחולין, וחייבה בכיסוי רק דם חי' ועוף (שרק מיעוט הקרבנות באים מהעוף). ולהעיר, שבמדבר לא היתה המציאות של בשר בהמה שחוטה חולין ועוף ד"מוקדשין" (קרבן עני) [המשך יבוא].ב' חלקים משיחת אור ליום ה' פ' נשא, י"ב סיון ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2026 Synopsis The principle that “one should not regard the mitzvos with scorn” to a person is derived from the mitzvah of kisui hadam (in chamishi of parashas Acharei), where the law is that the blood may not be covered with one’s foot. As the Gemara says, “The father of them all is blood.” Seemingly, why is this principle derived from kisuy hadam, which is not a particularly stringent mitzvah (to the contrary – there are several leniencies: the blood can be covered even by someone other than the one who slaughtered the animal, and even by women etc.). Moreover, why does the Gemara say, “The father of them all is blood,” if the principle is derived not from the blood itself (which “has no sanctity”), but from the manner of covering it? The explanation is as follows: The “blood” that is the “father of them all” is the blood (which represents the vitality and enthusiasm) of the offerings brought upon the Mizbeach. In other words, all mitzvos must be performed with vitality

התוכן ענין ה"טבילה", שהאדם מתכסה בכל גופו במים, בעבודה, הוא, כמ"ש ברמב"ם, שהאדם "טובל" כל מציאותו ב"מי הדעת הטהור" והוא מתבטל ל"ניצוץ בורא" שבו‏ – ‏ "טבילה" אותיות "הביטל"‏ – ‏כמו נבראים שבים וכו'. והנה "מעיין מטהר בכל שהוא": מים שמחוברים בגלוי במקורם מטהרים, אפי' מטומאת מת, ב"כל שהוא", ובתנאי שכל גופו מתכסה בהם [ובמחשבה עיונית ניתן לצייר זה וכו']. ובעבודה: כשהאדם "מתכסה" לגמרי ב"דיעה" כזאת שהיא מחוברת בגלוי באלקות, ואין שום דבר המפסיק ביניהם‏ – ‏לא אכילה ושתי' ולא מסחר, ואפי' לא לימוד התורה באופן שמרגיש כאילו הוא מצליח בזה בכחות עצמו ואינו צריך את ברכת ה' וכו'‏ – ‏יכול אפי' "כל שהוא" מ"דיעה" זו לטהר אותו מטומאה הכי חמורה ולהעמיד אותו במצב של "לפני ה' תטהרו" [כמ"ש בשלישי דפ' אחרי]! וזהו הענין של פנימיות התורה שאפי' "טיפה" ממנה יכולה לטהר אותו וכו'.משיחת פורים ה'תשי"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-04-2026 Synopsis As the Rambam writes, immersion in a mikveh, where a person is entirely covered by water, represents the immersion and nullification of one’s entire being in the “waters of pure knowledge” (as alluded to in the fact that טבילה is comprised of the same letters as הביטל). Regarding immersion, the law is that a spring purifies even in the smallest amount. That is, water that is openly connected to its source purifies a person from even the most severe form of impurity (contact with a corpse) and with even the smallest amount, provided that one is entirely covered by it (theoretically, a single drop can be thinly spread over one’s entire body). In terms of divine service: when a person is completely immersed in an awareness that is openly connected to G-dliness, with nothing intervening between them (neither eating and drink

התוכן הענין ד"מלכתחילה אריבער" (ההוראה והנתינת-כח של בעל ההולדת) מודגש – בהתחלת התורה: התורה מתחלת עם "בראשית" ר"ת ברכה, ברא – בכח העצמות דוקא, "ורוח אלקים מרחפת וגו' – זה רוחו של משיח", האור שנברא ביום הראשון הי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם עד סופו. בסיום התורה: "לכל האותות והמופתים גו' לעיני כל ישראל". בהתחלת תושבע"פ – מס' ברכות: "מאימתי" דקאי על יראה עילאה. בסיום הש"ס: ה' עוז גו' את עמו בשלום". בהתחלת ספר התניא: "משביעין אותו" גם מלשון שובע. בסיום חלק א' דתניא: "יתברך ויתעלה". בהתחלת שו"ע: "שויתי הוי' לנגדי תמיד". וזוהו גם תוכן תפקיד האדם ד"יפוצו מעיינותיך חוצה": שכ"א מג' ענינים אלו (יפוצו, מעיינותיך, חוצה) הוא הענין ד"מלכתחילה אריבער".ג' חלקים משיחת יום א' פ' אמור, ב' אייר, "תפארת שבתפארת", ה'תשמ"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-04-2026 Synopsis The concept of m’lechatchilah ariber (as shown and empowered by the Rebbe Maharash, whose birthday it is) is emphasized in: (1) The beginning of the Torah – Bereishis (which starts with a beis, the first letter of the word bracha) bara (which connotes creation by the power of Hashem’s Essence); additionally, as the Midrash says, the verse “and the spirit of G-d hovered over…” refers to the spirit of Moshiach, and moreover, with the light created on the first day of Creation, Adam HaRishon was able to gaze from one end of the world to the other. (2) The conclusion of the Torah – “…with regard to all the signs and wonders…in view of the entire Jewish people.” (3) The beginning of Shas –“Me’eimasai…,” which alludes to the higher level of awe of Hashem. (4) The conclusion of Shas – “Hashem will give strength to His people; Hashem will bless His people with peace.” (5) The beginning of Tanya –“Mashbi’in oso,” which also connotes sova (satiety). (6) The conclusion

התוכן מצות טהרת המשפחה הוא ענין עיקרי ויסודי וחיוני לכללות חיי האיש והאשה וילדיהם וכלל ישראל עד סוף כל הדורות! אין סיבה אמיתית מדוע אין הרבנים ובעלי-מוסר רועשים ע"ז. בזמננו אין לסמוך שבהגיע הזמן לזה ישמעו וילמדו בבית (ע"ז, ובודאי לא) כל פרטי הדינים, ואין ברירה אלא שהרבנים ירעישו בציבור ובפומבי בכל הזדמנות אודות נחיצת שמירת טהרת המשפחה, בכללות, ולהודיע מיד ע"ד ייסודם של שיעורים בפרטי הדינים שבהם יוכלו לענות על שאלות וכו'. וזוהי השליחות הראשונה של הנשים – לתבוע זאת (באופן מכובד) מהרבנים, ולא לנוח עד שהדברים יצאו לפועל, שיתייסדו שיעורים בזה בכל ביהכנ"ס ובית-ספר לבנות וכיו"ב. וגם בזמן הקיץ יכולים וחייבים להתעסק בזה. ואפשר לעשות כ"ז באופן של צניעות וכו'.משיחת יום א' פ' שלח, טו"ב סיון ה'תש"מ, בעת הקאָנווענשאָן של נשי ובנות חב"ד תחיינה ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-04-2026 Synopsis The mitzvah of family purity is a primary, foundational, and vital mitzvah that affects the entire life of the husband and wife, their children, their children’s children, and the entirety of the Jewish people until the end of all generations. There is no real reason for the fact that rabbonim have not discussed it publicly, and these days, one cannot rely on the assumption that when the time comes, young women will learn about it at home (and certainly not about) all the detailed laws; therefore, there is no alternative but for rabbonim to speak loudly and publicly and at every opportunity about the importance of family purity in general, and to immediately announce the establishment of classes on the detailed laws where they can answer questions etc. And this is the first mission incumbent upon the women – to demand from the rabbonim (in a respectful manner) to establish classes on the subject in shuls and girls’ schools etc., and not to rest until they are implemented in practice. Even during the summer, it is possible and obligatory to arrange such classes – and it can all be done in a modest manner etc.Excerpt from sichah of Sunday, parashas Shelach, 17 Sivan 5740, during the N’shei U’bnos C

התוכן כללות הענין דספיה"ע, דענינו בפשטות הוא הכנה למתן תורה, הוא בדוגמת ענין החינוך – שמחנכים את הילד ומכינים אותו לזמן שיהי' מחוייב במצוות. וי"ל שהנתינת-כח ע"ז הי' בר"ח ניסן, יום השמיני למילואים, שבו נשלם חינוך אהרן ובניו לעבודת המשכן. וזה בא בהמשך להמדובר כמ"פ במשך חודש ניסן אודות גודל והכרח ענין החינוך. וזהו תוכן הענין דכל המבצעים – מבצע תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים, נש"ק, כשרות וטהרת-המשפחה – להסביר ולחנך עוד יהודים לקיים המצוות. וכן לחנך א"ע בענינים אלו, כי גם מי שהוא במעמד ומצב נעלה ביותר צריך לחנך א"ע להעלות בקודש. והיינו, שבכל אחד יש את ענין ה"מחנך" ואת ענין "המחונך". והמעשה הוא העיקר: להשתדל שכל יהודי שהוא קטן בשנים או בידיעות שיקבל חינוך יהודי מתאים, ובענין שהזמ"ג, ימי הקיץ – לרשום ילדי ישראל במחנה-קיץ מתאים, וגם להוסיף בחינוכם של אלו שהם כבר "מחונכים", כנ"ל.משיחת יום ה' דפ' קדושים, אור לאדר"ח אייר ה'תשל"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-04-2026 Synopsis The general concept of Sefiras HaOmer, which serves as a preparation for Matan Torah, relates to education, whereby a child is educated and prepared for the time when he will become obligated to keep the mitzvos. It can be said that the empowerment for this was given on Rosh Chodesh Nissan, the eighth day of the Miluim, when the training of Aharon and his sons for the service of the Mishkan was completed. This follows what we discussed numerous times during the month of Nissan about the tremendous importance and necessity of Jewish education, which is also the underlying point of all the Mivtzoim – to educate more Jews to keep mitzvos. Similarly, one must educate oneself in these matters, because one can always learn more and ascend higher in holiness; within every person there is both the educator and the one being educated. And “Action is the main thing”: we must strive to ensure that every young Jew – whether young in years or “young” in knowledge – receive a proper Jewish education. And what is especially timely as summer approac

התוכן [המשך] אין מקום לשאלה על הטלת השליחות לזרז את הגאולה על כאו"א מישראל – ממ"ש בגמ' שכתוצאה מזה שהושע בן אלה ביטל כל ההגבלות שהעמידו מלכי ישראל לעלות לרגל והכריז "כל הרוצה לעלות יעלה", נענש הוא וכל עשרת השבטים, מכיון שהחובה הוטלה עליהם "הואיל שאין מוחה בידם והן לא עלו" – כי לא מדובר כאן על "הטלת הקולר" שאם לא יעשו זאת אזי... אלא זירוז בלבד, ומודיעים רק את הכתוב בספרים שאין הדבר תלוי אלא בדבר א', תנועה א', וברור הדבר שישנם אלו שיכולים לעשות זאת! ומסוגיית הגמ' בסיום מס' סוטה רואים שהכוונה במ"ש "כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" היא לרגעים אלו, ואין מקום לדחות את הקץ יותר. ומכיון שלא יודעים מה בדיוק מעכב את הגאולה – יש לעשות כל ענין ששייך לזרז הגאולה. וזהו גם ההסבר על ריבוי הדיבור לאחרונה אודות הגאולה – כדי לעורר את כאו"א על זה. [ועוד].ב' חלקים משיחת פורים ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2026 Synopsis (Continued.) With respect to placing the responsibility for hastening the Redemption upon every Jew, there is no difficulty from the story of Hoshea ben Elah. The Gemara states that although Hoshea ben Elah removed the restrictions that previously prevented the ten tribes from making the trip to Yerushalayim, he was punished, “inasmuch as there was no one preventing them, and [still] they did not go up,” that is, he “removed the chain of culpability” from himself and placed it upon the people. But here, we are not talking about “placing a chain of culpability,” but simply urging and bringing attention to the concept that the coming of the Redemption depends only upon one deed, word, or thought; this is a concept that appears in seforim and it is clear that there are people who are able to do it. From the Gemara’s discussion at the conclusion of Masechta Sotah, it is clear that when it says that “All the kitzin have passed, and the matter depends only upon teshuvah,” it is referring to these moments, and we cannot postpone the ketz any longer. And since we do not know exactly what is holding back the Redemption, we must do everything that is described as a cause for Redemption, which is also why we have been discussing the Redemption so much lately – to awaken everyone in this regard.2 excerpts from sichah of Purim 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2026 <sp

התוכן הגמרא (בזמנה) קבעה ש"כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". במשך הדורות אמנם למדו ענין זה, אבל רק מזמן לזמן. במשך הדורות, גם בזמן אדה"ז וכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וכו', גם נתפרסמו "קיצין" וכו'. עד שבא כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו והכריז ב"שטורעם" – "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", ואז גם פרסם "קץ" (וזה נדפס) וכו'. ולאחרי שגם מאז כבר עברו עשרות שנים, מתחזקת השאלה "עד מתי"?! הביאור היחיד שמצאתי (לאחרי היגיעה) הוא – ‏מעתה הענין עבר מ"הנשיא הוא הכל" אל "הכל". מעתה מוטלת האחריות לזירוז הגאולה על כאו"א מישראל! אנשים נשים וטף. וזה יכול להיות אפי' ע"י מעשה דיבור או אפי' מחשבה א', כפס"ד הרמב"ם ש"עשה מצוה א' הרי הכריע א"ע ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". עתה כבר אא"פ להסתפק בלימוד הלכה זו אלא יש לקיימה בפועל! [המשך יבוא]משיחת פורים ה'תשמ"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-04-2026 Synopsis The Gemara says that (already back then,) “All the kitzin [designated end-times by which the Redemption must come] have passed, and the matter depends only upon teshuvah.” Throughout the generations, various kitzin were publicized, including in the time of the Alter Rebbe and of the Rebbe [Rashab] Nishmaso Eden etc., until my father-in-law, the Rebbe, the Nasi of our generation, came and proclaimed with a shturem: “Immediate teshuvah – immediately Redemption,” at which time he also publicized a ketz (and had it printed) etc. Being that decades have already passed since then, the question has only grown stronger: Ad mosai?! The only explanation I have found (and after much toil) is that from now on, the responsibility has passed from “the Nasi who is everything” to “everyone.” The responsibility for hastening the Redemption now rests upon every Jew, man, woman, and child. And it can be caused by even a single deed, word, or even thought, as the Rambam states as a matter of halacha: “If one performs one mitzvah, he tips his balance and that of the entire world to the side of merit and brings salvation and deliverance to himself and others.” It is no longer possible to suffice with merely studying this halacha; rather, it must be fulfilled in practice. (To be continued.)Excerpt from sichah of Purim 5747 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-04-20

התוכן ידוע המנהג שפירסם נשיא דורנו והולך ומתפרסם "ללמוד ב[כל יום ממ"ט] ימי הספירה [א' ממ"ט דפים של] מסכת סוטה .. דף ליום דף ליום". ע"י שהוא מקיים זאת בעצמו, ובפרט כאשר גם מצרף אחרים, ואפי' אם רק מחליט כן – הנה "הכריע עצמו את כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה גדולה". ענין ספיה"ע הוא ע"ד העבודה דבירור ענין הסוטה ונפה"ב. שעבודה זו שבספיה"ע היתה גם בפעם הראשונה בעת יצי"מ, שהתחילו מיד לאחרי יצי"מ במצב של "כי ברח העם", ועבדו עבודתם בזה עד שביום המ"ט אמרו והקדימו נעשה ונשמע. ע"י העבודה דספיה"ע נפעל ענין ה"תמימות" אצל כאו"א מישראל, וזה פועל המשכת "יום החמישים", דשני ענינים בזה: א) זה שקשור עם עבודתם של ישראל דספיה"ע. ב) זה שנמשך מלמעלמ"ט ביום מ"ת. ועד"ז בכל יום ויום של ימי הספירה ישנם ב' ענינים: א) כל יום מברכים בפ"ע על ספה"ע. ב) חלק מכללות מימי הספירה וגם – מ(ב' הענינים שב)יום החמישים. ומכ"ז מובן גם המעלה של זמן זה, לאחרי סיום העבודה דספירת כל המ"ט יום וכו'.משיחת אור לערב חג השבועות ה'תשמ"ו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-04-2026 Synopsis As known, the Nasi of our generation publicized the custom of studying one daf of Masechta Sotah every day during Sefiras HaOmer. When one does so himself, and especially when includes others in doing so, and even when one merely resolves to do so, he “tips the balance for himself and the entire world to the side of merit and causes great salvation for himself and for them.” Sefiras HaOmer is compared to the service of purifying the Sotah and the animal soul; Sefiras HaOmer took place the first time when the Jewish people left Egypt, when their state was such that “the people fled,” and they worked on this service until the forty-ninth day, when they said “We will do” before “We will hear.” The service of Sefiras HaOmer brings “completeness” to every Jew, and draws down the level of the fiftieth day, in which there are two aspects: (a) The aspect linked to the Jewish people’s service of Sefiras HaOmer; and (b) the aspect that comes down from above during Mattan Torah. Similarly, these two aspects apply to every day of Sefira: (a) One makes an independent bracha on each day’s counting, and (b) each day is part of the totality of the entire count and of (the two aspects within) the fiftieth day. From all this we can understand the special quality of the current day, after

התוכן קרבנו של מצורע הוא "קרבן עולה ויורד" [כמ"ש בראשון דפ' מצורע] שבזה מודגש הענין ד"איני מבקש כו' אלא לפי כחן" שלכן תובעים מכאו"א כפי הישג ידו בלבד. ואעפ"כ ישנו דין ש"עני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והי' המצורע עשיר ה"ז מביא על ידו קרבנות עשיר וכו'"! ולכאו' איך תובעים ממנו להביא קרבנות עשיר שלא כפי הישג ידו?! אלא מזה גופא שישנו פס"ד והלכה שחייב להביא קרבן עשיר מוכרח לומר שהקב"ה יתן לו את האפשרות להביא מממונו קרבנות עשיר. והוראה נפלאה מזה: כאשר יהודי מחליט במס"נ לעשות ליהודי שני דבר טוב כזה שהוא למעלה מכחותיו ה"ז דבר ברור שהקב"ה יתן לו את האפשרות לקיים החלטתו! וכפי שראו הנהגה כזו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולדוגמא הסיפור על היהודי שלקח ע"ע הדפסת ספרי הצ"צ שזה הי' למע' מכחותיו ובירכו הרבי ונעשה עשיר וקיים הבטחתו! ועוד.משיחת אור ליום ועש"ק פ' בראשית, כ"ו תשרי ה'תשמ"ו ב"יחידות" כללית להאורחים שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-04-2026 Synopsis The metzora’s offering is a sliding-scale offering (as it says at the beginning of parashas Metzora), which is offered only according to his means, emphasizing that “I request only … according to their ability.” Nevertheless, there is law stating that, “If a poor person said, ‘The offering of this metzora is upon me,’ and the metzora was wealthy, [the poor person] must bring a wealthy person’s offering on his behalf...” Seemingly, how can the poor person be required to bring the offering of a wealthy person, which is beyond his means? From the very fact that there is a halacha obligating him to do so, we must say that Hashem will grant him the ability to bring a wealthy person’s offering, and from his own funds. And this is the wondrous lesson: When a Jew resolves with mesiras-nefesh to do a favor for another Jew, even when it is beyond his natural capacity, it is clear that Hashem will grant him the ability to fulfill his resolution. As we saw with my father-in-law, the Rebbe, including the well-known story of the Jew who undertook to fund the printing of the Tzemach Tzedek’s seforim: at the time of his commitment, it was beyond his capacity, but with the Rebbe’s bracha he became wealthy and fulfilled his pledge.Excerpt from sichah of Thursday night, 26 Tishrei 5746 –Yech

התוכן אם בכל יום, הן ביום (כשאצלו "אור") והן בלילה (כש"חושך" אצלו), צ"ל "יציאת מצרים" – היציאה ממיצרים וגבולים, ובאופן של "דילוג" – מהו החידוש בזה כשמגיע שבת הגדול וחג הפסח? אלא שבמשך חגה"פ הנה בכל רגע ורגע חדור הכל ובגלוי עם יצי"מ, הן בענין החיובי שבזה והן בשלילת ההיפך מזה – "בל יראה ובל ימצא". ועד"ז בשבת הגדול נוהגים בגלוי בכמה ענינים שקשורים עם יצי"מ, ועד שנק' "שבת הגדול" ע"ש ה"נס גדול" וכו'. אלא שעפי"ז מה מוסיף בזה – מקור ויסוד הענין בחגה"פ – הענין דיצי"מ בכל יום במשך השנה? אלא שהענין דיצי"מ בחגה"פ הוא שלא בערך יותר כאשר זה בא לאחרי ההכנה לזה בזכירת יצי"מ במשך השנה. וכמו שרואים בפועל שכאשר העבודה של יצי"מ אצלו הוא בתמידיות ובחיות בכל יום במשך כל השנה, הנה כאשר מגיע שבת הגדול קל לו יותר לעמוד בהתעוררות גדולה, ועאכו"כ בחגה"פ.ד' חלקים משיחת מוצאי ש"פ צו, שבת הגדול, אור לי"א ניסן ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-04-2026 Synopsis If one is obligated to remember the Exodus from Egypt (leaving one’s constraints and limitations) every day, both by day (when it is light for a person) and by night (when it is dark) – what is added on Shabbos Hagadol and Pesach? The answer is that on Pesach, every single moment is permeated openly with the Exodus, both in terms of proactively leaving Egypt, and in terms of avoiding chametz. Similarly, on Shabbos Hagadol there are a number of customs that are openly linked to the Exodus from Egypt, to the extent that it is called “Shabbos Hagadol” on account of the “great miracle” that occurred etc. But if so, the question can be asked in the reverse: what is added by remembering the Exodus every day? The answer is that the Exodus from Egypt on Pesach is incomparably greater when it comes after preparing for it by remembering the Exodus from Egypt during the year. And as is seen in practice: when one experiences the Exodus every day, constantly and with vitality, then when Shabbos Hagadol arrives, it is easier for him to be awakened, and all the more so on Pesach.4 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos Hagadol, 11 Nissan 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-04-202

התוכן החיוב להזכיר יציאת מצרים פעמיים בכל יום מדגיש עד כמה זה "יסוד ועמוד" באמונתנו שצריך לחדור את כל פעולות במשך היום. כי קיום תומ"צ, ש"היא חיינו ואורך ימינו", קשור עם יציאת מצרים. וכמ"ש בתניא שע"י העסק בתומ"צ כדבעי נעשה "צווותא וחיבור" עם הקב"ה שזהו יציאה מכל המיצרים וגבולים, וזה דורש גם הכנה מצדו – לצאת ממיצרים וגבולים שלו. ואף ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" – הנה א) הרי יש לו את "הקב"ה עוזרו" (כמו שיציאת מצרים כפשוטו היתה ע"י הקב"ה), ובהיותו הבורא של כל המציאות של "מצרים" ו"גלות", וה"גוזר" שיהיו במצרים וכו' – פשוט שה"בית אסורים" אינו פועל בו שום גרעון ח"ו. ב) גם ביהודי עצמו שצריך לצאת ממצרים יש את נקודת היהדות ועצם הנשמה שמלכתחילה לא הלך בגלות, וזה פועל על כחותיו הגלויים ועד למחשבה דיבור ומעשה לעמוד במצב של "בן חורין" אמיתי.משיחת מוצאי ש"פ צו, שבת הגדול, אור לי"א ניסן ה'תשל"ט ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-04-2026 Synopsis The obligation to recall the Exodus from Egypt twice every day emphasizes how much the Exodus is a “foundation and pillar” of our faith, which must permeate all of one’s deeds the day. Because keeping all of Torah and mitzvos –“our life and the length of our days” – is tied to the Exodus, as explained in Tanya: when one properly engages in Torah and mitzvos, he forges a connection and bond (tzavsa v’chibur) with Hashem, which constitutes an exodus from all constraints and limitations. This also requires preparation on one’s own part, to leave his own constraints and limitations. And although “A prisoner cannot free himself from prison” nevertheless: (a) “The Holy One, blessed be He, helps him” (just as Hashem redeemed the Jewish people from Egypt). Obviously, since it is Hashem who created the whole existence of Egypt and exile, He is not subject to their restrictions chas v’shalom. (b) Even within the Jew himself, there is the pintele Yid and the essence of his soul, which never went into exile to begin with. This spark empowers his revealed faculties, down to his thought, speech, and action, so that he can be a truly free person.Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Hagado, 11 Nissan 5739 For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-04-2026 לזכות נחמה בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום

התוכן בכינוס זה שמתקיים בימי הפסח אין צורך להסביר תוכנו של היום: 1) מצד המתכנסים, שהרי ילדי ישראל תופסים מקום עיקרי בכל עניני הפסח, שכן התחלת ה"סדר" היא בענין ד"הבן שואל", וכל המשך ההגדה הוא תשובה לשאלותיהם של הילדים. וההוראה – שהילדים צריכים להתבונן בנעשה מסביבם, ואם עדיין לא למדו – עליהם לשאול מיד, ובודאי יקבלו הסבר מההורים והמחנכים וכו'. 2) מצד התוכן דחג הפסח, שהרי נצטווינו שבכל יום יהי' "זכר ליציאת מצרים", ובעת הכנס הקשור ביצי"מ ה"ז בתוקף עוד יותר; התפקיד הכללי של ילדי ישראל לבטל את היצה"ר ולחזק את היצ"ט – מודגש ביותר בחג הפסח: ביעור ושריפת חמץ מורה על ביטול היצ"ר, "סור מרע", ואכילת מצה ("מיכלא דמהימנותא), מורה על חיזוק היצ"ט, "עשה טוב". וזוהי "פקודת היום" שלוקחים מחג הפסח על כל השנה כולה – "זכר ליציאת מצרים".משיחת יום ב', ג' דחוה"מ פסח, י"ט ניסן ה'תשמ"ו, להילדים והילדות – "צבאות השם" – שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-04-2026 Synopsis At this gathering, which is taking place during Pesach, there is no need to explain the significance of the day, both because of the those assembled and because of the nature of Pesach: (1) Jewish children occupy a primary place in all matters of Pesach; indeed, the whole Seder begins with the child asking questions, and the rest of it is devoted to answering the children’s questions. The lesson is that children must reflect upon what is taking place around them, and if there is something they have not yet learned, they must immediately ask about it, and they will surely receive an explanation from their parents and educators etc. (2) We are commanded to remember the Exodus from Egypt every day, which is emphasized in particular at a gathering connected Pesach. The task of Jewish children is to nullify the yetzer hara and to strengthen the yetzer tov, which is also emphasized particularly on Pesach, where the removal and burning of chametz represents nullifying the yetzer hara (“Turn away from evil)” and eating matzah (“the bread of faith”) represents strengthening the yetzer tov (“Do good”). And this is the “order of the day” taken from Pesach for the entire year – “in a remembrance of the Exodus from Egypt.”Excerpt from sichah of Monday, 3rd day of Chol Hamoed Pesach, 19 Nissan 5746 – to the children of Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: ht

התוכן איתא במכילתא: "יום ה' נסעו ממצרים ובאו עד רעמסס .. ובא' בשבת שהוא רביעי לנסיעתם .. אמרו להם האקטורין הגיע פרותמיזא שלכם לחזור למצרים שנאמר דרך שלשת ימים, אמרו להם, כשיצאנו ברשות פרעה יצאנו?! .. אמרו להם האקטורין, רוצים ולא רוצים סופכם לקיים דברי מלכות, עמדו עליהם ישראל הכו מהם הרגו מהם .. אמרו להם משה (לישראל) חזרו לאחוריכם שלא יאמר פרעה שאתם בורחים...". וההוראה: כשהיצה"ר מנסה להלעיט את הילד עם עניני "טפשות", יש להראות לו שלא מתפעלים ממנו כלל!משיחת יום ג', ד' דחג הפסח, ח"י ניסן ה'תשמ"ה, להילדים והילדות "צבאות השם" שיחיו ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-04-2026 Synopsis Mechilta states: “On the fifth day they journeyed from Egypt and came as far as Raamses…and on the first day of the week, which was the fourth day of their journey…the emissaries [sent by Pharaoh] said to them: Your time has arrived to return to Egypt, as it says, ‘We will travel for three days…’ They said to them: When we left, did we leave with Pharaoh’s permission?…The emissaries said to them: Whether you wish to or not, in the end you will fulfill the word of the king. The Jewish people rose up against them; they struck some, they killed some…Moshe said to [the Jewish people]: Turn back, so that Pharaoh will not say that you are fleeing…” The lesson is that when the yetzer-hara tries to push foolishness on a Jewish child, the child must show that he is not affected by it at all.Excerpt from sichah of the 4th day of Pesach, 18 Nissan 5745 – to the children of Tzivos Hashem For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-04-2026 לע”נ ר' משה ב"ר דוד הכהן ע"ה ליום היארצייט שלו ח"י ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.נדבת בנו ר' אברהם הכהן שי'‏

התוכן בכל (א' ובפרט) יהודי יש ב' ענינים: זה שהוא יחיד וזה שהוא חלק מהכלל והציבור. ולכן גם בקרבן פסח שהי' הכנה ליציאת מצרים שאז הי' לידת עם ישראל יש בו ב' הנקודות: שהוא קרבן יחיד שנעשה ע"י רוב הציבור. וההוראה: ישנם משטרים שמתנהגים באופן של"יחיד" אין שום חשיבות והוא רק חלק מה"ציבור" ונבלע בו. שיטת התורה היא שהיחיד הוא מציאות בפ"ע ו"עולם מלא", שתמיד מתחשבים בזה ועד שלפעמים זה מכריע את ענין ה"ציבור". וזוהי גם מעלת מדינה זו שאלי' הגרו יהודים "מעבר מסך הברזל" וביניהם כ"ק מו"ח אדמו"ר שהכריז מיד בבואו שבא כדי להראות ש"אמריקה אינה שונה" וגם כאן אפשר להתנהג עפ"י תומ"צ – שכ"ז הוא הודות לזה שה"ציבור" וה"משטר" של מדינה זו התמסרו להצלת היחיד. ומביעים בזה את הכרת הטוב למשטר המדינה והעומד בראשם שעושים כמיטב יכלתם לשמור על זכויות היחיד, גם בנוגע ליהדות.משיחת י"א ניסן ה'תשל"ז ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-04-2026 Synopsis In every person, especially a Jew, there are two aspects: the individual identity, and the fact that one is a part of the collective whole. Therefore, these two aspects are also found in the Korban Pesach, which was the preparation for the Exodus from Egypt, at which time the Jewish people were born: On the one hand, it is an individual offering, but on the other hand, it was brought by the majority of the community. The lesson is as follows: There are governments where the individual has no importance at all, and is totally absorbed within the collective. But the Torah approach is that the individual is an independent entity and a “complete world,” which is always taken into consideration, and which sometimes outweighs the interest of the collective. This is also the virtue of the United States, a country to which many Jews escaped from behind the Iron Curtain, including my father-in-law, the Rebbe, who, immediately upon arrival, announced that he had come to demonstrate that “America is no different,” and that even here it is possible to conduct oneself in accordance with Torah and mitzvos – all of which was made possible because the community and the government of this country devoted themselves to saving an individual. For this we express gratitude to the government and to those who stand at its helm, who do their utmost to safeguard the rights of the individual, including the ability to keep Yiddishkeit freely.Excerpt from sichah of 11 Nissan 5737 For a transcript in English of the Sicha: <a href="https